אני בן 18 ומאוהב בבת 14, לחתוך או להמשיך?

דבר ראשון, אני מבקש מכל מי שיישר רוצה לכתוב "פדופיל" ו"תעזוב את השטויות האלה" שלא יגיב. זה משהו רציני ועמוק ואני בבקשה מבקש הבנה..
שלום. אני בן 18 וחצי מהמרכז..
אני מקווה שאני לא אישמע פדופיל כי אני ממש ממש לא כזה. באמת שלא.
כל הילדות שלי אני עברתי מערכות זוגיות רבות וקשות.. בכולן נחלתי אכזבה..
אני בחור מחייך, שמח, נחמד וחייכן, שתמיד תמיד עוזר לכולם.
הבעיה שלי היא שתמיד תמיד בנות רואות בי ידיד טוב ולא חבר..
אני מדריך בתנועת נוער כבר 4 שנים.. אבל לפני חצי שנה קרה משהו שלא ציפיתי שייקרה בכלל בכלל.
הסיפור מתחיל ככה.
בזמן צילומים לסרט כלשהוא שאני אירגנתי בסניף שלי שאני מדריך בו אז צילמתי קבוצה של בנות שעולות לכיתה ט'. בנות שאני מכיר כבר המון שנים, הן יודעות מי אני ואני יודע מי הן. זה לא שהן זרות לי. פשוט לא ממש הייתי איתן בקשר כ'כ הדוק לפני.. ולאט לאט נוצרה מן חבורה של ארבעתנו.. קבוצות בוואטסאפ, פיקניקים והכל.. גם אחרי שהפקת הסרט נגמרה. ובמובן ברור שאני לגמרי לא בתור הורה או משגיח, אלא חלק מהאווירה והצחוקים. והכל באוויר נחמדה.. אני אף פעם לא שם עין על בנות קטינות, ובטח שלא מתעסק איתן בצורה אסורה, ברוך ה' יש לי מוסר ואני לא נוגע או מטריד. חס וחלילה, אני האחרון בקטע הזה. אני לגמרי לא הטיפוס הפדופילי.
אחת מהבנות בקבוצה, אני אקרא לה בשם בדוי עלמה, דיי בזמן האחרון פיתחה איתי קשר מעבר.. מה זה מעבר? יש בינינו כימיה אחרת. משו מוזר.
דיברנו מאז הקבוצה שלנו - יותר שנינו בוואטסאפ.. ושיחות בסקייפ, וטלפונים.. ואנחנו נפגשים מדיי פעם ומדברים ויש צחוקים ואווירה נפלאה, ואין ניתוק קשר עין ואין שתיקות מביכות.. לאט לאט התחלנו לפתח סוג של קשר .. וזה משהו אחר. זה משהו מוזר. אני מדבר עכשיו לא על שום דבר חיצוני, אלא על פנימיות בלבד - אני מרגיש כאילו הנשמה שלי ושלי נועדו להיפגש. כאילו אנחנו מחוברים במשהו מעבר לשיחות וצחוקים בסניף.. כאילו אנחנו חציי נשמות שתקועות כל אחת בגיל אחר..
אני יודע ובטוח שגם מהצד שלה יש הרגשה כזאת אליי. היא אוהבת אותי.
ואני אוהב אותה. אבל זה הזוי, כאילו.. היא 4 שנים מתחתיי.. זה ממש לא נקלט.
אבל הכימיה בינינו נפלאה. ויש המון במשותף.וכל שיחה איתה זה משהו שלא קרה לי אף פעם. לא רגשתי דבר כזה באף מערכת יחסים. אף פעם לא קרה לי שהייתי ככה מחובר למישהי. תמיד אני אהבתי בחצי קלאץ', אבל הפעם אני באמת מוכן להיות נאמן. זה הזוי.. זה לא נקלט לי. אני מרגיש שאני לא רוצה אותה חיצונית - אלא פנימית בלבד. הנפש שלי מחוברת לשלה. אני כבר רואה איך כל חיים אני אשמח איתה. אני יודע שכשנהיים מבוגרים הפרש גילאים כזה הוא לא גדול. אבל כרגע הוא קריטי..
אני עוד מעט מתגייס לצבא, וכשאשתחרר היא תהיה בסוף י"ב.. מה שמשאיר פתח למערכת יחסים רצינית..
ואני יודע ובטוח שמצד שנינו יש נכונות לשמור על קשר הדוק במהלך השירות שלי.
שאלה שלי היא מה לעשות? אני עובד עיצות לגמריי.. אני לא יודע מה לעשות.
אני לא מוכן לותר על זה. זה משהו מיוחד מדיי..