רומנטיקה כיף ודמעות, שלום אהבה ותודה לך

היי לכם , אני היום בן 32
הכרתי מישהי נשואה לפני שנתיים וחצי ,
בת 40 , היא סיפרה על זוגיות מתה (12 שנים)
עם הרבה בגידות מצד בעלה .

אחרי 5 חודשים של היכרות (לקוחה)
וקצת פלירטוטים עדינים מצד שנינו
הצעתי לה שניפגש מחוץ למסגרת .

כשהסכימה חשבתי לעצמי " עוד בוגדת , לא שופט , אהנה ואשתדל לא לפרק משפחה "

כעבור 3 חודשים של רומן סוחף ומהנה
עשיתי חשבון נפש והגעתי למסקנה שאני
לא רוצה להיות חלק מזה .
התאהבנו , יש לה ילדים , חיה עם בעלה ,
ואני אין לי בכלל מושג אם כל מה שהיא סיפרה הוא אמת .
אולי מבלפת אותי כי אני הרומן .. אנושי ומובן לחלוטין .
אני מאמין שכל מי שקורא את זה יודע
שאת האמת רק בנאדם אחד יודע ,
וגם היא עוברת תהליך עיבוד מסוים לפני שיוצאת החוצה .

בכל מקרה , כעבור שלושה חודשים אמרתי לה שאנחנו לא ניפגש יותר , היא לא אהבה את זה וגם הופתעה מאוד .
בקשתי שנתנתק וכך היה .

כעבור ארבעה חודשים נוספים היא שלחה לי הודעה .
הייתי סקפטי ואולי במגננה , שאלה אם נוכל להפגש לדבר .

נפגשנו ורצתה שנשאר חברים, בלי הסקס לטענתה , הסכמתי ובפגישה הבאה איתה קיבלתי מצידה סימנים של פלרטוט מיני .
החלטתי לזרום מתוך מחשבה של "אם בא לה להסתבך , בעיה שלה "
וזה היה קצת לפני סגר קורונה הראשון ,
כשהוא הגיע , איתו גם המון זמן פנוי ,
הרומן עם ההתאהבות עצמה חזר ובגדול .
פשוט כיף .

כעבור 8 חודשים יפייפים הרגשתי עם עצמי שאני תקוע , כי היא נשואה , חיה עם מישהו ,
יש לה 2 ילדים , ואני ... מה אני עושה פה ?

בקשתי ממנה קצת ספייס ,
כעבור שבועיים של מחשבה נכנעתי למצב
והחלטתי שאני פשוט אהנה ממה שיש עד ש..

נפגשנו לדבר , והיא אמרה לי שעשתה שיחה עם בעלה ושהם מתחילים תהליך גירושים .
התרגשתי , ואפילו עכשיו תוך כדי כתיבה עולה בי חיוך.
שאלתי אותה אם זה בשבילי או בגללי , היא ענתה שזה היה צריך לקרות מזמן בכל מקרה .
שאלתי אם הייתה רק איתי במשך כל התקופה , היא אמרה שכן .
שאלתי אם אני הראשון שהיה לה איתו מישהו במהלך ומחוץ לנישואים , אמרה שכן .
התשובות נשמעו לי לא הגיונית , טובות מדי .
שאלתי אם היא אוהבת אותי ואמרה שכן .
התוודתי בפניה שגם אני .


אני במשך כל התקופה קיימתי יחסים (מוגנים) ולא מחייבים עם בנות אחרות .
כששאלה בעבר על נוכחות של אחרות בחיים שלי הכחשתי מנקודת מבט של "זה לא עניינה , גם לה יש חיים כפולים שאני לא מודע אליהם באמת , ואף אחד לא נפגע"

באותו הערב כשהיא שאלה שוב , סיפרתי את האמת .
היא הבינה ובחרה להתגבר על זה .

בכל מקרה , סיימתי בצורה יפה את שאר הקשרים
והחלטתי להתמקד בה .

היום , שמונה חודשים אחרי , הם התגרשו סופית .
בית משפט, רבנות, מעבר דירה , וכו'.



במהלך כל 8 החודשים האלה השתדלתי להיות החבר הכי טוב שלה , להכיל, לעזור , להקל , לתמוך , לפרגן , לאזן, הכל , מה שתצטרך ובמה שתצטרך אהיה שם בשבילה וכך גם היה .

במקביל להתקרבות בינה לביני בתקופה הזו ,
(לפני כן היינו רק מתאמים מפגשים בטלגרם סודי, לא שיחות, לא וואטסאפ , כלום כלום כלום)
במקביל להתקרבות, שמתי לב להתנהגויות מסוימות אצלה .
מה שנקרא סימני אזהרה / דגלים אדומים .
שמעידים על בנאדם לא נאמן .
התלבטתי עם עצמי , האם זו אינטואיציה שאומרת לי שמשהו לא בסדר או פחד שאני ממציא .

שיתפתי אותה בזה לאחר זמן מה של מחשבה .
שיתפתי בתחושות המוזרות , שיתפתי בשאלות
שאני שואל את עצמי על עצמי , ובקשתי שתעזור לי להבין מה קורה .

קיבלתי דרמה קטנה , ולאחריה חודשיים וחצי
של יחס קצת מזלזל וציני .
תדירות המפגשים ומילות האהבה פחתו .
מה שהגביר את התחושות שמשהו לא יפה קורה מאחורי הגב שלי .

שאלתי את עצמי שוב , זה אני ? או האינטואיציה שבאה לשמור עליי ?
החלטתי שזה אני שמאוהב מדי ושאני צריך קצת להתקרר ... אולי אני בשכרון אהבה כלשהו שמעוות לי את החשיבה ההגיונית וגורם לי להיות קצת דרוך ועירני מדי .


מרגע שהורדתי הילוך, בתוך שבוע ההתנהגות שלה חזרה להיות לבבית , פחות עוקצנית , ושמתי לב שהיא משתדלת קצת יותר .
החלטתי לשחרר ולהתקדם הלאה .

הסימנים נמשכו ,
אתמול בערב הגעתי אליה עם עוד שאלה .
שאלתי אם אכפת לה שאטייל לה קצת בפלאפון .

היא התנגדה נחרצות .
אני לא הייתי מתנגד , כי אין לי מה להסתיר .
לא התווכחתי .
הסברתי את עצמי . והמשכנו כרגיל .
הבוקר התעוררתי בתחושה שאני לא יכול לסמוך עליה .
זה עצוב לי ואני מקווה שאני לא מגזים בתגובה
כי החלטתי שאני נפרד ממנה .

אז .....
אשמח לשמוע את דעתכם הכללית או הספציפית ,
תובנות מהחיים, מסרים , מה שבא לכם ..
ותודה על הזמן שהקדשת לקריאה של הסיפור שלי .