צרכים פיזיים שלא מורגשים, אני בסכנה?

אני בן 35 ואני גר עם אמא שלי, יש לי תסמונת אספרגר , הגובה שלי הוא 1.67 ואני שוקל 76.8 קילו ואני לוקח ריספונד ורסיטל ( כדורים פסיכיאטריים ).
1. אני לא מגיע לכל הארוחות ביום רעב, אבל אני מסוגל לאכול. הארוחה שאני הכי מגיע אליה עם רמות רעב הכי נמוכות היא ארוחת הערב. אני אוכל לפעמים רק כי צריך, כדי לא להיות רעב אחר כך. עם זאת, אני אוהב לאכול גם מאכלים מתוקים ולפעמים כשאני עצבני אני אוכל הרבה מתוקים וגם כשאני לא עצבני, לפעמים אני מתפתה באותה ארוחת קינוחים להוסיף עוד קינוחים וכו'... צמא אני מרגיש וגם אני מסוגל לשתות כשאני לא באמת צמא.
גם לכם זה קורה לפעמים ? האם אני בסכנה ? מה לעשות ?
2. אני הולך לישון רק כשאני עייף. אני רוב הזמן לאחרונה מוותר על הטקס של כניסה למיטה על מנת להירדם גם כשאני לא עייף, איבדתי את המוטיבציה והעניין לכך. כך יוצא שאני יכול להיות ער לילות שלמים, ולפעמים אם אני טועה גם מעבר ללילה, אפילו 38 שעות רצוף, שבהם אני יכול להסתפק בקושי בחצי שעה שינה.
אני מסוגל גם לא לישון ולא להרגיש דחף לישון לאחר ימים קשים כמו טיולים
למשל, לפני כחודשיים הייה לי נופש עם העבודה ליומיים בצפון הארץ. קמתי ביום הראשון ב 08:30 בבוקר, ביום הראשן של הנופש השתכשכחתי בבריכה ובים תחת שמש קודרת ובכל זאת לא ישנתי בלילה לקראת היום השני של הנופש והלכתי לישון רק ב- 22:00 בערב ביום השני של הנופש.
אני כמובן כבר פחות נכנס למיטה כשאני לא עייף ובטח לא מחכה יותר מ- 20 דקות ללא ערות להירדמות, כפי שמומלץ.
לפעמים אחרי שאני לא ישן בלילה אני נופל לשינה ל5-6 שעות רצופות בשעות הבוקר עד שעות הערב המוקדמות, ואז בני ביתי מתרגזים עליי.
בעיקרון הבעייה הזאת מפריעה לי ואני לא מרגיש וגם אמא שלי לא מרגישה דחף לטפל בה.
אחרי לילה שלם ללא שינה אני מצליח להישמר מסכנות החיים :
אני עובר בריכוז את הכביש באור ירוק בלבד ולא דורך בטעות על הכלב שלי.
הפלא ופלא, אני גם מסוגל אחרי לילות לבנים לתפקד, לעבוד, לאכול ולשתות, לקנות בסופר, אפילו לטייל ברחבי הארץ, כאילו כלום לא עבר עליי באותו הלילה גם ללא כאבי ראש וסחרחורות ואדישות.
בעבר היו לי לילות לבנים בעיקר לפני אירועים לא שגרתיים כמו מבחן חשוב בבית הספר, טיולים בארץ ובחו"ל ודייטים.
מה שיותר מעניין בכל הסיפור הזה הוא שאני בכלל לא מרגיש עייף גם אחרי שעות ארוכות של ערות. בעבר דחף השינה שלי היה מופיע כמעט בכל לילה.
אני גם שמעתי שלא מאשפזים בבית חולים פסיכיאטרי על חוסר בשינה, ובטח לא באישפוז כפוי. אני גם יודע שיש אנשים שערים ופעילים בלילות כמו נהגי מוניות, מאבטחים, רופאים, אחיות וטייסים.
אחד הסיבות האפשריות שאני חושב שיכולות להיות קשורות לכך היא חוסר ההצלחה שלי להשיג זוגיות וקשר פיזי, אבל אי אפשר להוכיח שגם אם יהיה לי קשר פיזי כל יום כן אצנח למיטה.
לפעמים כשאני מנסה להירדם כשאני לא עייף אני מצליח ולפעמים לא.
אם שינה הייתה רק הנאת החיים או/ו מותרות ולא דחף של הטבע אז היו קוראים לי
" אנטיפת לשינה ".
אני לא בעד לקחת תרופות לשינה וגם אמא שלי לא בעד, אנחנו גם לא רוצים שאתמכר להן.
גם לכם זה קורה ? מה לעשות ? למה לא צונחת עליי רוח השינה כמו על רוב האנשים בעולם ? האם מישהו שלא יושן בלילה או/ מספיק שעות בשעות הבוקר עד שעות הערב המוקדמות הוא אכן בסכנת חיים ?