**טריגר**
אז השעה 1:13 וכמו כל פעם, אני מלאה בחרדות, רצון לפגיעה,יאוש ושירים שלא מצליחים להוציא ממני רגש ברקע.
אני חושבת, בוכה ומתלבטת אם לוותר על הכל,לפגוע בעצמי ולהרגיש תחושת סיפוק נוסטלגית אבל בסוף מתייאשת הולכת לישון.
אני הולכת לטיפול גרוע ובדרך לעבור לאחר.
אני נגמלת מסגריות,סמים,ורחמים עצמיים כמעט שנה.
ועדיין זה נראה לי כמו הדבר הלא נכון.
הכל קורה בתוך הראש,הגוף, בחזה שחווה דקירות מידי שבוע.
אבל שום דבר לא יוצא החוצה.
אז בעיקרון טוב לי, הכל בסדר, אני בחיים ואני כבר לא מתנהגת כמו בת 15
אבל כל לילה שאני הולכת לישון, ובוחרת לקום למחרת ולהמשיך ללכת.
אני מתחרטת ואני כועסת על עצמי ועל העולם.
למה אנשים כל כך רוצים שאנשים אחרים ימשיכו לחיות
גם אם הם לא מכירים אותם.
סוף סוף מקום לפרוק בלי שיעשו לי רגשות אשם
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025