מצב סופר מורכב בזוגיות עם אשתי ולא מסוגל להמשיך ככה יותר

שמי מתן, אני בן 36, נשוי+2 וגר בראש העין. הכרתי את אשתי בבני עקיבא(שנינו דתיים אבל אפרט בהמשך על כך) והתחתנו בגיל 20, כשהייתי בצבא. כשהיינו יחד לפני החתונה העדפתי להדחיק את כל הבעיות שלה, והיו מלא וזה הסיבה למצב שהגענו היום. נמשיך, לפני החתונה המליצו עליי לקורס קצינים בקרבי, אבל אשתי לעתיד לחצה עליי לא ללכת לקורס קצינים ובסוף לא הלכתי. לאחר מכן, הלכתי ללמוד משפטים, אני אדם חכם אבל לא מהגאונים ולכן לקח לי זמן לסיים את התואר משפטים בבר אילן, בזמן הזה נולד הילד הראשון שלנו. בינתיים אשתי ללא תואר לא עבדה אבל חיפשה מקום לעבוד בתור סייעת בחינוך. אחרי שנתיים בערך היא מצאה עבודה בתור סייעת על תנאי בלי קביעות באיזה בית ספר. לאחר כמה חודשים היריון שני, שוב היא לא ממש עובדת ואחרי שהילד השני נולד בהדרגה התפרצו כל הבעיות שלה. עוד כשהכרנו היה ברור שהיחסים עם ההורים שלה גרועים מאוד, היא מקנאה באחותה הגדולה כי אחותה הגדולה יותר מוצלחת בראות עיניה, ושני ההורים שלה אנשים קשים קשוחים לא מפגינים חום ואהבה בכלל. לאחר ההיריון השני היו פיצוצים גדולים עם ההורים שלה ובעקבות זה היה גרמה גם לי על ידי מניפולציות גם להתחיל "להרוס" את הקשר שלי עם ההורים שלי ועם אחים שלי. מזוג שהיה יוצא למקומות, הולך יחסית הרבה להורים שלי וגם מתארח אצלם לשבתות וחגים פתאום לא יוצאים מהבית לשום מקום, הילדים לא הולכים לחברים, הגדול שלי כבר בן 11 עוד מעט ילד שלא הולך לחברים ורואה טלויזייה וקורא ספרים כל היום. היא העלתה במשקל בצורה מטורפת ואני ירדתי במשקל מאז, היא החליטה שבבית שלנו לא אוכלים בשר יותר ואני רק שותה מים ואוכל שימורים כל היום.
כמו כן, היה גם משבר דתי רוחני נקרא לזה. אני בעבר הייתי דתי מאמין מאוד אבל פתאום התחלתי לשנוא את הדת בעקבות זה שאשתי הייתה הולכת עם כיסוי ראש אבל אחרי ההיריון השני היא התחילה לשנוא את הדת, לשנוא כל דבר שקשור למסורת או לדת והיא הייתה אומרת לי שבאולפנה הרסו לה את החיים והיא שונאת אותם.
אמרתי לה תורידי אז את הכיסוי ראש עם אנחנו לא דתיים מה הבעיה, העניין הוא שהיא ביישנית בטירוף ואנחנו בשכונה שיש הרבה דתיים, היא גם לא יוצאת מהבית כמעט. היא עדיין פוחדת בגלל הרבה אמונות שכנראה הכניסו לה מאלוהים ומהדת אחרת אין סיבה למה היא ממשיכה לשמור על כשרות שבת וכולי כשאני והילדים לא שומרים והיא לא מתנגדת לזה.
מעבר לזה, כשהכל התחיל להתדרדר, לפני 9 שנים, פניתי אליה בתכיפות ושאלתי לגבי עזרה פסיכולוגית, אולי טיפול, ייעוץ או משהו כזה והיא התנגדה בכל תוקף והיא אמרה שזה יהרוס לה את החיים סופית והכל יהיה באשמתי, ואחרי שהיא אומרת את זה היא שואלת אותי עם אני רוצה סקס להרגיע את האווירה אבל אני לא רוצה, למעשה לא עשינו סקס כבר איזה 8 שנים כי אני לא רוצה עוד ילדים איתה.

אני המפרנס היחידי בבית, היא לא עובדת קרוב ל10 שנים כבר מאז תחילת ההיריון השני, היא סופר חרדתית לגבי הילדים גם, היא לא נותנת לי להוציא אותם מהבית נגיד עכשיו בחופש הגדול יצאנו פעם אחת, וגם זה היא מסכימה רק למוזיאון שיש אנשים "מתורבתים" שלא יהווה סכנה לילדים. היא לא מסכימה שאני אצלם את הילדים, היא לא מסכימה שאני אשאיר אותם לבד בלי פיקוח(הם בני 9 ו11 בערך).

אני אוהב אותה ואני טיפוס ואדם סופר נאמן. אני נפשית לא מסוגל לעזוב אותה כרגע, אבל התפכחתי ואני רואה את הנזקים שהיא עושה. אני חושב שהיא סובלת מאוד נפשית גם ועכשיו היא גורמת גם לי לסבול. אני יודע שהתעוררתי ממש, אבל ממש מאוחר. גירושין לא בא בחשבון בגלל כמה סיבות:
1. השכר שלי ממוצע בשוק ואני לא יכול להרשות מזונות
2. היא לא כשירה נפשית לפי דעתי לגדל ילדים לבד, היא לא יוצאת מהבית והכל אני עושה, אני עושה לילדים סנדוויצים, אני לוקח ומחזיר את הילדים מהבית ספר ואפילו עושה הפסקות מהעבודה בשביל זה, אני עושה קניות בסופר ואני הולך לאסיפות הורים. בנוסף היא לא ארגנה שום דבר שזכור לי בעשר שנים האחרונות למשל רישום לבתי ספר או צהרונים או משהו כזה.
3. אני פוחד שזו תהיה הדריכה האחרונה עליה והיא תעשה משהו בלתי הפיך לעצמה

המצב הכלכלי שלנו הוא שהדירה שיש לנו היא בבעלותנו, אני מכניס 8 אלף בחודש והיא כמו שאמרתי לא עובדת. לא יוצאים לחופשות לא מבזבזים כסף בכלל חוץ מהחינוך של הילדים, קצת ספרים, כבלים של טלויזיה ואוכל.
מה לעשות?
או שאני מוותר על החיים שלי עכשיו לתמיד או שאני מנסה לטפל בעניין.
בבקשה עזרה