הוא הגבר הכי מושלם שהכרתי אבל לא יודעת מה לעשות

קודם כל תודה לכל מי שקורא ועוזר זה לא מובן מאליו, אז ככה אני יוצאת עם בחור כבר שנה וחצי..
אני בת 20 והוא בן 25, זה החבר הראשון שלי והמערכת יחסים הראשונה.
זה התחיל שיצאנו לכמה דייטים שבתחילתם לא ידעתי מה הכיוון ומה אני חושבת אבל הוא היה כל כך מקסים ומשקיע שהקשבתי לסביבה ונתתי צאנס..
הוא חרוץ, לארג׳, מפנק ברמות, בחור עם ראש על הכתפיים, עובד, חוסך, מצחיק, רומנטיקן, מיושב בדעתו ומלומד.
(נשמע כמו רשימת צרכים של כל בחורה)
מפה לשם בגלל שהוא ״עף עליי״ וממש רצה אותי לא היה לי איזשהו אתגר עניין או ריגוש, המשכנו לצאת כי הייתה בנינו כימיה טובה ואהבתי את הבן אדם שהוא.
(אתגר מבחינתי או ריגוש זה לא אומר שאני מחפשת גבר מניאק או משהו, אני לא ילדה בראש למרות הגיל שלי והמחשבה שלי די בוגרת.. חשוב לי גבר טוב שיתייחס אליי כמו למלכה אבל יחד עם זאת, הוא בא לי על מגש של כסף ונתן לי הרגשה של ״אני שלך״, ובגלל זה לא היה לי ריגוש וזה משהו שמאוד חסר לי)
תמיד הרגשתי שהוא אוהב אותי כמו שאף גבר לא יאהב אבל ידעתי שאני לא מרגישה ככה לגביו..
כלומר אני אוהבת את הבן אדם שהוא, אבל בתור בן זוג כמה שזה עצוב לומר אני חושבת שאני יכולה להתאהב ולאהוב הרבה יותר ושזו לא האהבה הכי גדולה בחיי..
תמיד היה לי חשוב שהמשפחה תאהב את הגבר שאביא, מה שקרה ייתר על המידה, המשפחה שלי והסביבה חושבים שמצאתי את הגבר המושלם בתבל, ושזו מציאה חד פעמית (האמת שאני מסכימה איתם)
והאמת שלאורך כל הזוגיות איתו דיי נשארתי כי גם רציתי לרצות את ההורים, שהבאתי בחור כזה שהוא טוב ומצחיק בצורה מיוחדת, חרוץ רציני ומלומד.
והמשפטים של אמא שלי חרוטים לי בזיכרון :
״אהבה בסוף נעלמת פרפרים מתעופפים, מה שנשאר זה הבן אדם וזה האופי והכי חשוב זה להיות עם גבר שיאהב יכבד יעריך״
״כזה גבר לא תמצאי אף פעם תשמרי עליו ותתפסי אותו חזק״
קרו לי עוד שני מקרים שהייתי מעורערת לגבי המערכת יחסים הזו, אבל בסוף נשארתי כי חשבתי לעצמי שאם מתישהו אתחתן אני ארצה לעשות את זה עם בן אדם כמוהו, ולגדל ילדים איתו..
כמה שזה נשמע רחוק כי אני בת 20 ידעתי שאני יוצאת עם גבר בן 25 שהוא לא ילד בראש וכן עלה לא פעם דיבור על חתונה…
אני נמצאת בדילמה הכי גדולה בחיי ובגלל זה אני פה, אני רוצה לשמוע דעה נטרלית ואובייקטיבית.
זה או לוותר עליו בגלל שיש אהבה אך לא מספיק, וחסר לי הריגוש וההתאהבות שמלכתחילה לא היו,
או להשאר כי הוא גבר מושלם וקשה למצוא כאלה היום ברמה שאין (בעיקרון אני יודעת שלא מחכים לי מציאות בחוץ)
אני מפחדת להתחרט.. כל צעד שאני אעשה אני מרגישה שלא אהיה מספיק שלמה איתו.
אין לי תשובה חד משמעית למה נכון לי ומה כדאי לעשות.
הדילמה היא אם להשאר איתו ולהבין שזה הולך לכיוון של חתונה ולרדת ולהדחיק את כל החששות מסביב, או להפרד ואולי להבין שפספסתי את הגבר של חיי..
אני לא יודעת מה לעשות אני מתוסכלת מהמצב ומוצאת את עצמי חושבת על זה דיי הרבה.
אני חושבת שאם ניפרד ומתישהו הוא יהיה בזוגיות וירצה להתחתן, אני ארגיש את תחושת הפספוס בצורה הכי קשה שיש ואני אקבל את זה הכי רע בעולם ואהיה בדיכאון כי אין גבר כזה בעולם ולא נראה לי שיהיה..
אני מרגישה שאני בחורה לא קלה (בלשון המעטה), והוא מכיל אותי מבין אותי ועם זאת לא נבהל, אני לא מרתיעה אותו, הוא מקבל אותי כמו שאני עם כל הפגמים ופשוט נשאר שם..
אני מפחדת לעשות את הצעד של פרידה ולקבל כאפה כל כך גדולה ולהבין שאין דרך חזרה (כי יחד עם כל מה שסיפרתי הוא בחור שיודע מי הוא ואני בטוחה שלא תהיה לי הזדמנות להחזיר את הגלגל לאחור במידה וניפרד)
אני לא איזה חיה בסרט שמחפשת אהבה מהאגדות, אבל פשוט אם לא אתראה איתו הרבה זמן אני לא אתגעגע אני ארצה לפגוש אותו נטו כי אני בודדה ואני רוצה לחלוק את הזמן שלי עם מישהו והוא תמיד יהיה שם בשבילי..
פרקתי את הלב והנשמה מקווה שלא תשפטו ותתנו לי את העצות הכי טובות שיעזרו לי להגיע להחלטה נבונה.
אמן שאלוהים יכוון אותי.
תודה לכל מי שקרא עד לפה ויגיב.