היי , אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל.
קשה לי, פשוט קשה לי.
כאילו הכל סוגר עלי, זה נוחת פתאום אחרי שאני לוקחת נשימה של הפסקה.
לא יכולה להתמודד יותר עם מה שלא מסתדר, לא רוצה יותר להאבק על כלום, בטח שלא על איפה שאני צריכה להיות, על מה שמגיע לי, על אנשים, על ערכים, מוסר, אמת, חברות, הוגנות. די, נמאס.
עמדתי כמו לביאה והעמדתי על הרגליים אנשים והם גמלו לי בסכין בגב. כשבאתי לברר מולם, התחילו לסובב גם את הסכין. אני לא מאמינה שאני אומרת את זה לעצמי אבל ידעתי מההתחלה שזה יקרה ולקחתי שוב סיכון בלקפוץ למים ולהאמין באנשים וזהו, עוד ושוב אכזבה. אנשים שמרדימים אותך עם חיוך. חשבו שאני כנראה טיפשה.
הצלחתי להעמיד על הרגליים מישהי ולהוציא מהרגליים שלה מקלות, הייתי בשבילה גב, הכל. .
הצלתי חבר שלה שחשבתי שהוא קרוב אלי, הושטתי יד בלי לחשבן יום או לילה, סחט ממני כל מה שיכל לקבל ממני וברגע שהייתי צריכה אותו הפנה לי כתף קרה. מה זה קרה, קפואה. שיקר, האכיל אותי סיפורים ובגד בי. אין חברים- אין אמונה.
האמנתי, באמת שגם רציתי. לא נשאר בי מהרצון הזה כלום, אבק. הולכת כאילו אני לא מרגישה כלום,
לא יכולה ולא רוצה יותר להרגיש לאף אחד כלום, לא רוצה אף אחד קרוב אלי, שיחררתי אותם ממני ואני עם עצמי.
אוהבת את הלבד שלי, לא בודדה אבל כן מאוד עצובה, כיבו אותי.
פתאום הכל הפך לשקוף, מסתכלת למישהו בפנים ורואה את השקר וכמה לא נכון מה שיוצא לו מהפה.
להרגיש את הרוע והגועל של האנשים.
האמיצים שאומרים את האמת ולא מחשבנים הם לא פופולריים, ויוצאים גם לא בסדר.
חבל שהגענו למצב הזה כחברה. סחי, מדמנה אנושית.
איכס, אני מרגישה כל כך הרבה גועל ואכזבה.
לא בא לי להרים טלפון לחברה מרוב הריחוק והגועל שאני מרגישה עכשיו. לא רוצה אף אחד לידי, נגמר לי.
לא יודעת איך להתמודד עם התקופה המגעילה הזאת.
ולא, אני לא שיפוטית ולא סנובית.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות