לא עברתי מכינה להנדסה, מרוסקת. איך לצאת מהדיכאון?

היי לכולם,
אחרי שירות לוחם השתחררתי ביולי 20 והתחלתי ישר מכינה להנדסה לפני 4 חודשים בערך במרץ…
בהתחלה הכל היה מעולה ולאט לאט התחלתי טיפה להוריד רגל מהגז, יש לציין שעדיין הרגשתי בחומר ובהבנה אבל לגמרי לא תרגלתי מספיק ובצורה יעילה.
לבסוף מצאתי את עצמי חודש לפני המבחן קורעת את התחת עם החומר לבד מסכמת ולמרות הכל נכשלתי במועדי ב והגעתי לממוצע סופי בפיזיקה ומתמטיקה יחד של 40.
אני לא בחורה טיפשה בכלל אני התעסקתי בכל כך הרבה שטויות במהלך המכינה שבא לי למות פשוט.
אני ככ כועסת על עצמי כי ברור שאני יודעת ומבינה את החומר אבל הראש שלי כל התקופה הזאת התעסק בכל השיט שמסביב כמו הבחור שהתאהבתי בו ולא רצה אותי או בחברה ללימודים שפחות כבר מתקשרת ושולחת הודעות או בכל שטות אחרת חוץ מלשבת ולקרוע את התחת והייתי ככ מוסחת ובדיכאון מהרטלין שהכל כבר חנק אותי לגמרי.
אז זה קרה לי??? לא עברתי את המכינה וגם גיליתי שאין במקצוע שאני רוצה סמסטר אביב ככה שאני מפסידה עכשיו שנה אקדמית שלמה, בא לי לצרוח !!!
אני לא יוצאת כבר יומיים מהמיטה, לא רואה את האור בסיטואציה הזאת ואני ככ כועסת על עצמי שכבר עולות לי מחשבות דיכאוניות, לאן הגעתי?
בחיים לא נכשלתי בשום דבר בצורה כזאת.
מרגיש לי ש4 חודשים מהחיים שלי עכשיו הלכו לפח, אין לי אוויר ואין לי כוחות נפשיים .
אני פשוט לא יודעת מה לעשות ואני ככ מתביישת בעצמי מהחברים, מהמשפחה מכולם.
הממוצע שלי מהתיכון לא הכי גבוה ולא מאפשר קבלה לשום דבר שאני רוצה וגם אין לי פסיכומטרי.
השאלה שלי היא אם לעשות מכינה חוזרת בספטמבר או מרץ ולתת את החיים שלי פשוט … לעבור בעה את המכינה ולעבוד במשך שנה עד התואר ואולי גם לנוח ולטוס…
או שכדאי לי לעשות שיפור בגרויות ופסיכומטרי ולהתחיל את התואר שנה הבאה או לבדוק על סמסטר אביב במוסד אחר … אני ככ מפחדת לעשות שוב את המכינה מעבר לבושה שכל החברים שלי יתחילו תואר ואני אשאר שוב מאחור אני גם מפחדת שלא אעבור וזאת הזדמנות אחת בלבד, אפשר לחזור על מכינה רק פעם אחת…
ולגבי פסיכומטרי ובגרויות, מפחדת שלא אגיע לסכם הנדרש ואעבור מסכת קשה לבד במשהו חדש שאני לא מכירה … לא כמו במכינה שכל החומר כבר אצלי מוכן ואני יודעת מה מחכה לי, רק להשקיע ולעבור .
יש לציין שאני רוצה ללמוד תואר ראשון ואחכ להמשיך לתוכנית ה4 שנתית ברפואה, יש לי שאיפות גבוהות ואני יודעת שאני חכמה ויש לי את היכולת וזה החלום שלי !!!
מרגישה שהרסתי לעצמי את החיים כי הייתי אדישה ו זלזלתי, לאן אלך מכאן? אני לא מאמינה שאתחיל תואר בגיל 24 כמעט כשיש לי לימודים של 7 שנים לפחות !!!!
איך יוצאים מהדיכאון הזה? איך קמים מהבושה והשנאה העצמית הזאת ומצליחים? יכולתי להיות במקום אחר ושוב כמו תמיד הרסתי לעצמי הכל…. אני שבורה לגמרי.
אשמח לעזרה ותודה לעונים .