בזוגיות 4 שנים עם בחור מקסים, ולא יודעת אם להתגרש או להשאר?

אני בזוגיות עם בחור מקסים. יצאנו שנתיים שבהן הייתי במצב לא טוב בגלל המשפחה. לא היה לי טוב בבית ואני בטוחה שזה תרם להחלטה שלי להתחתן איתו בשלב יחסית מוקדם העיקר לצאת מהבית. גם הוא כבר שמח לצאת מהבית שלו ולהתרחק מהמשפחה ההרסנית שלו וזה התאים לשנינו.
הזוגיות שלנו בסך הכל טובה, והוא בחור עם לב טוב. כזה שבסופו של דבר אני יודעת שהוא תמיד ילחם על הזוגיות שלנו. אני יודעת שהוא מאד אוהב אותי ונמשך אלי והוא אומר לי את זה תמיד. והוא ידאג לי ולא יעזוב אותי וגם אני הייתי דואגת לו ונותנת את כל כולי כשהוא היה במצב לא טוב- עם כל המינוסים שלו. עזרתי לו לצאת מחובות. הוא התחיל לימודים בעידוד שלי ואני מנסה לעזור לו לשנות הרגלים ותמיד להתקדם ולשפר את עצמו.
היום אני בנתק כמעט מוחלט מהמשפחה שלי ואחרי 4 שנים של זוגיות איתו אנחנו כבר חיים חיים-משותפים לגמרי, אותם חשבונות, דירה משותפת, כל הרהיטים, החסכונות הכספיים, הכל על השם של שנינו.
הזוגיות שלנו רגועה רוב הזמן, אני מרוצה מהשקט והרוגע, יש לנו את אותו הראש ואני סומכת עליו המון.
אבל כאן מתחילות הבעיות. בערך פעם בחודש, לפעמים אפילו יותר, אנחנו מגיעים לויכוח גדול. כל פעם הטריגר הוא אחר אבל הדרך מויכוח, לפיצוץ- היא פחות או יותר אותו הדבר.
הוא מתעקש ואני מתעקשת, הוא מתחיל להרים את הקול ולהתעצבן, אני מתעלמת ולא עונה לו או מנסה לדבר בהגיון וחוזרת על הדברים והוא פשוט לא מקבל את זה. הרבה פעמים כדי להאדיר את חשיבות הצד שלו הוא משתמש במשפטים מפוצצים שאני קוראת להם משפטים ריקים: ״את כל הזמן״, ״את אף פעם״, ״תמיד מדברים רק על מה שמפריע לך״...
אני שונאת את המשפטים האלה כי הם ריקים מתוכן. אין בהם כלום ולרוב אין בהם טענה אמיתית אלא סתם למלא חור בויכוח שאין לו משהו הגיוני לענות עליו.
בנוסף לזה יש לו הרגלים שקשה לי איתם ממש. הוא מעשן, הוא לא מתאמן בכלל, אבל בכלל. ואין לו רצון אפילו לצאת להליכה איתי, אין לו שום תחביבים, אם אני לא הייתי דוחפת אותו לחפש מקצוע שיעניין אותו ללמוד בגיל 28, הוא היה נשאר לעבוד בעבודה בינונית ומרוויח 5500 שח גם כל החיים שלו.
יש לו נטיה לקנות דברים שאין לו כסף אליהם במיליון תשלומים. את האייפון הכי חדש ב- 12 תשלומים + אפל וואטץ׳ למרות שחוץ מלראות מה השעה ולאחרונה לשלם איתו ב-nfc אין שום סיבה שהוא יקנה אותו. הוא אפילו לא עושה ספורט בשביל לעקוב אחרי מדדים עם השעון.
אם אני לא הייתי עוצרת אותו בכח הוא היה כבר קונה רכב חדש בתשלומים, למרות שיש לו רכב נחמד שמשמש אותו לנסיעה של 10 ד׳ לעבודה הלוך וחזור כל יום. כשאני נוסעת כל יום השני אוטובוסים שעה לכל כיוון, ונשארת עם האייפון הדפוק שלי שכל המסך שלו שבור, כי אין מה לעשות כרגע אין כסף לזה ואני יכולה להתאפק עוד קצת.. ועוד ועוד...
בשנה האחרונה הוא התחיל להרדם בסלון מול הטלויזיה, ואני הייתי מתעוררת ומגלה שיום אחרי יום הוא לא ישן איתי ולא משנה כממההה דיברתי איתו על זה שזה מפריע לי ושישים לב ויתאמץ לא להרדם בסלון בטעות, הוא טוען שהוא פשוט לא שולט בזה. הוא לא שם לב ופשוט נרדם מול הטלויזיה. ואם אני כועסת עליו, או מעירה אותו שיעבור למיטה, אני זאת הלא אנושית שלא מבינה אותו.
אני מנקה, אני מבשלת, אני עושה קניות לבית, אני מדברת עם אנשי מקצוע ומסדרת עניינים, אני דואגת שנשאר בתקציב כולל לעשות חשבונות כל שבוע באקסל ולראות שאנחנו עומדים בתקציב החודשי שלנו. אותי מעניין לפתוח חיסכון ולי יש את החלומות והחזון.
ועוד דבר שממש מפריע לי זה קשר המיני שלנו.
אני אף פעם לא באמת נמשכתי אליו.. אני יודעת שהוא מאד נמשך אלי. באופן כללי אני יודעת שהייתי יכולה להמשך אליו אם הוא היה עובד על איך לגרום לי להימשך אליו או מה עושה לי טוב. אני יודעת שאני למדתי מה הוא אוהב וזה בדיוק מה שאני עושה בשבילו, אבל לא משנה כמה פעמים ביקשתי ממנו שיעזור לי לפתח את החשק המיני שלי כי אני רוצה מאד להנות איתו ולהמשך אליו, וכל מה שהוא צריך זה לחזר אחרי.. לא לקנות לי מתנות, לא לשנות שום דבר במראה שלו. רק להראות לי חום ואהבה. לנשק ולחבק. ללטף ולעשות לי נעים כדי שאני ארגיש קירבה אליו. זה כל מה שאני רוצה. הוא מבטיח להשקיע יותר, אבל הוא אף פעם לא מיישם.
אני כבר לא יודעת מה לעשות.
מצד אחד ברוב הזמן כשהכל רגוע אני בסדר. אומנם לא הכי מרוצה, אומנם עדיין מתוסכלת שאין לי משיכה מינית אליו או שהרבה פעמים אני זאת שתורמת הכל לזוגיות ואני לא מרגישה שהוא מביא לזוגיות כמעט כלום, אבל הוא בן אדם טוב. הוא אוהב אותי מאד. הוא תמיד ידאג לי וילחם עלי והוא כרגע היחיד שכאן בשבילי כשאין לי משפחה ולא אף אחד אחר לסמוך עליו.
אבל מצד שני כשפתאום יש ריב על משהו שטותי שמסלים ומגיע לרמות של פיצוץ מטורף ואני שוב רואה את כל החסרונות אני רוצה פשוט לפוצץ הכל וללכת.. הבעיה היא שאני מתה מפחד מהלבד ומהתהליך. ומזה שאני אתחרט על זה בסוף כי אולי אני לא אמצא שוב מישהו שיאהב אותי ככה וילחם עלי. לא כל אחד מוצא מישהו שכל כך אכפת לו ממנו ואוהב אותו. אולי אלו דברים שישתנו במשך השנים, הרי אין זוגיות מושלמת ויש בזוגיות שלנו המון רצון טוב להשתפר, למרות שאנחנו רואים את הדברים אחרת. הוא שינה הרבה דברים שהפריעו לי אבל יש דברים שעוד קשה לו לשנות... ויש דברים שלא משנה מה, זה האופי שלו והם לא ישתנו לא משנה כמה אני אנסה לשנות אותו.
מה עדיף לעשות, להשאר ולנסות לעבוד על הדברים כשהמצב רגוע או לעזוב את הזוגיות?