בעיה קשה בזוגיות של 5 שנים... מה לעשות?

היי, אני והבן זוג שלי כבר 5 שנים יחד, שנינו בני 19, עברנו הרבה דברים בזוגיות שלנו, הרבה פרידות, הרבה עליות ומורדות ומשברים, אבל גם הרבה דברים טובים וחוויות.

שנינו מאוד קיצוניים בהתנהגויות שלנו - זאת אומרת שיכול להיות לנו יום אחד מלא באושר, כימיה טובה, תקשורת, כיף, צחוקים, אבל ביום אחר משהו פתאום יכול להשתבש וריב קטן עלול להוביל לריב ענק של עצבים, צעקות, אבל לא סתם ריב, ריב שמוריד את כל החשק להישאר ביחד, ריב שמעלים את התקווה ואת הציפיות
שיש לזוגיות הזאת. היו לנו ריבים שזה הרגיש כאילו שנינו אוייבים אחד של השניה. זה לא אמור להיות ככה!..
כשזה קורה אז אני מרגישה כאילו אני לא באמת אוהבת אותו אני רק תלותית, או כבר רגילה אליו אז אני נשארת.. ואז קורה בינינו דבר טוב שמראה לי שאני כן אוהבת ולא רק ״רגילה״ אליו. וזה עצוב לי כי אני כבר לא יודעת להבדיל בין הדברים. אני יודעת שאני אוהבת אותו כי יש הרבה דברים שאני אוהבת בו אבל זה מרגיש לי כאילו לפעמים אני פשוט רגילה אליו. אז אין לי מושג כבר מה זה יותר.

הקטע הוא שאנחנו הזוגיות הראשונה אחד של השניה, לא מכירים משהו אחר. אף אחד מאיתנו מעולם לא שכב עם פרטנר אחר, או חווה זוגיות עם פרטנר אחר - גם בזמן הפרידות. הוא בן אדם מדהים, ועשינו אחד בשביל השניה הרבה כל השנים, ידענו להעניק, לתת, לכבד. פשוט התקשורת לא הייתה הכי טובה, אבל זה גם משהו שעבדנו עליו הרבה זמן, זה פשוט עניין של תקופות אצלנו, לפעמים אין תקשורת ויש רק ריבים ולפעמים פשוט יודעים לתקשר ולשבת ולדבר על דברים.

אבל לא משנה כמה רבנו וכמה בעיות היו לנו תמיד רצינו להשלים ולחזור להיות יחד גם כשזה היה נראה כאילו אי אפשר להציל את זה יותר. בין אם זה כי הרגשנו שאנחנו לא מתאימים, לא מסתדרים.

אני לפעמים מוצאת את עצמי חושבת על פרידה סופית כבר הרבה מאוד זמן בגלל חוסר הידיעה - אולי יש מישהו אי שם שיותר מתאים לי? אולי אני אהיה עם מישהו אחר יותר מאושרת? אולי אני צריכה לנסות משהו אחר שאני לא מכירה? מצד אחד, אולי כן טוב לנו ביחד ויש דברים כאלה בכל זוגיות, מצד שני אני לעולם לא אוכל לדעת אם לא אתן לזה צ׳אנס ממשי - זוגיות עם פרטנר אחר. אבל זה פשוט אומר לאבד את הבן זוג שיש לי עכשיו.

הייתה לנו תקופה של 8 חודשים שנפרדנו ודיברנו אולי פעם בחודש. זאת הייתה התקופה ששנינו התגייסנו לצבא ולכל אחד היה חיים חדשים משל עצמו. עד ששנינו היינו ברגילה והחלטנו להיפגש וסתם לדבר ומשם הכל התגלגל לזה שחזרנו להיות יחד.. אני מאמינה שזאת לא הייתה טעות החזרה הזו, למרות כל הקשיים שאנחנו חווים בזוגיות הזו כרגע, כי עברתי דבר קשה במשפחה והוא היה שם בשבילי כשהייתי צריכה. וכמובן שגם אני הייתי שם בשבילו כשהיה לו מינוס 5 אלף בבנק הייתי עוזרת לו ודואגת לו בהכל.
עם זאת ולמרות הכל אני עדיין סובלת מההרגשה הזו שאני לא שולטת בה - החוסר ביטחון במקום שלנו ביחד, אם כדאי לנו להמשיך או לפרק את זה .. ואני לא יודעת למה זה קורה. למה אני לא יכולה להגיד לעצמי תהיי איתו יחד למרות הכל ותעברו את המשברים?
זה יכול להישמע כאילו אני מתפשרת עליו?

יש לשנינו רצון הדדי שהזוגיות הזאת תעבוד ותצליח, אני יודעת שהוא אוהב אותי ויעשה הכל בשבילי אבל גם ממנו יוצא לפעמים בריבים המילים ״אנחנו לא מתאימים וצריכים להיפרד דחוף״ ובסוף הוא אומר שהוא לא התכוון לזה אבל בכל עצבים יש טיפת אמת.. במיוחד אם היא נוטה לצאת הרבה מהפה.

כששומעים סיפור כזה הכי קל לבוא ולהגיד פשוט תיפרדו.. אבל יש עוד כל כך הרבה דברים מהצד שאני לא יכולה לשבת ולכתוב כאן כי זה לא יגמר.. אני מרגישה שאני נמצאת בבועה שאין לי מושג אם כדאי לי להישאר בה, כי מצד אחד כן טוב לי בה למרות הקשיים, מצד שני אולי יהיה לי יותר טוב בבועה אחרת.

אני מצטערת אם אני לא הכי ברורה במה שאני כותבת אני פשוט מתקשה בלהסביר את עצמי כשזה מגיע לנושא הזה, רק כי הוא כל כך מורכב.
אני מבקשת נקודת מבט שונה, שתגידו לי איך הסיפור הזה נשמע לכם מהצד, אם אתם עוברים משהו דומה ואיך התמודדתם - ייעוץ מה לעשות במצב כזה .. תודה רבה על הזמן שלכם.