היי
נשואה 32 שנים. שני ילדים בוגרים מחוץ לבית. רוב השנים הרגשתי שאנחנו חייבים טיפול זוגי ובעלי בערב בטענה "שככה זה כשחיים ביחד". שנים שלא נמשכתי לבעלי. לפני 7 שנים בעלי חידש קשר עם אהבת נעוריו, ושותף אותי בחידוש החברות.הענינים התגלגלו שמצד אחד פתאום התקרבנו וכל מה שרציתי שיהיה קרה..שיחות, סבלנות, עזרה, סקס נהדר,. ומצד שני ככל שביקשתי לשים גבולות לחברות כך הוא הלך והסתיר . בשיא התהליך הוא חישב עזיבת הבית וגיליתי זאת במכתב שהוא. תכנן לתת לה.
ביקשתי שיעזוב את הבית והוא נבהל, ניתק קשר איתה. מאז אנחנו ביחד, אחרי 3 ניסיונות טיפול זוגי . החוויה העיקרית שלי היא שמעולם לא היה לי שותף רגשי למשבר כלשהוא בחיי, כולל הבגידה. מבחינתו זה שהוא נשאר זה מספיק.
הוא בקשר איתה של ברכות יומולדת מאוד רגשיות..
אציין שהיא אלמנה וחד הורית.
הוא הודיע לי שאינו נמשך אלי, ואינו מוכן לדבר ולברר את הסוגיה.
אני מרגישה שאני פשוט מטומטמת, יש בי צד שאומר "עוד לא הבנת שזה לא זה"
וצד שאומר.."גם את לא נתת את כולך כל השנים".
אני אשמח לתגובות לא שיפוטיות, שכונות בצורה ענינית מכבדת ומתחשבת.
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025