סיפור ארוך בקצרה ממש
עבר כבר שנים מאז הרגע שבקשתי ממנה לעשות את הבלתי הפיך! אני והיא היינו יכולים להיות זוג כל כל מורכב אך עם זה כל כך יפה ואפילו המחשבה שעכשיו כל הבדידות שלי כבר יכל להיות לא קיים אבל אני הייתי מטומטם כל כל אני הייתי עם לב רעע שהיא נכנסה ממני להריון אמרתי לה זה גדול עלי אני לא מוכן לזה בכלל והיא פחדה כל כך והרגישה לבד שהיא הלכה ועצרה את זה זה אומר בעצם שעל ידי המפילוטביות שלי אני רצחתי לעצמי ילד! שש שנים אחורה ואני לעולם לא אסלח לעצמי על זה ! רק המשחבה על זה ובא לי להקיא מעצמי היום בני ולה יש יש מהריון שני ואנחנו רוצים עוד עדיין זה כאב שלא עובר אני לא יותר טוב מרוצח
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות