ואני חושבת על כל תפקיד, מכל כיוון, ואיך יכול להיות לי, איזה סוג אנשים יקיפו אותי, איך זה יתאים לאופי שלי, באיזה נקודות כואבות זה ישב..
ואני פשוט עם דמעות כי אני מפחדת שלא יהיה לי טוב. אני גרה במקום בו הרמה הלימודים ממש גבוהה, כל החברים שלי שואפים או לקרבי או ליחידות מובחרות של מודיעין. אני בן אדם עם מלא סגנונות חברים (ערסים/סטלנים/חנונים) אבל במקום שאני גרה בו הרבה פעמים מרגישה לא מתאימה למרות שיש לי חברים, אני מרגישה בושה מזה שאני לא רוצה תפקיד משמעותי בצבא (אכפת לי יותר מהנפש שלי ומהאנשים שאני אחלוק איתם שנתיים) ואבא שלי כל הזמן מזלזל במה שאני ארצה, אז אני מפחדת. למרות שבסוף הוא יתמוך בכל מה שאני אעשה אבל הוא ללא ספק מעביר ביקורת קשה. (התפקיד הזה של מטומטמים, צקצוקים,
עצבים וכו)
ואני מפחדת להיות במקום עם אנשים שלא טובים לי, אני רואה את עצמי בתור גובניקית אבל מתפאדחת ללכת לשם בגלל שיחשבו שאני מסוג מסויים ויקטלגו אותי וגם הביקורת של אבא בעניין. (ואל תגידו שזה לא יקרה כי כולם מדרגים אנשים לפי ההשיגים בצבא) אני שואפת להיות הגרסה הכי טובה שלי, ויש לי ציונים של מחוננת בבית ספר, מסתובבת עם חנונים, חולה על ללמוד ואני עדיין הולכת לישיבות, מסיבות ומתעסקת באינגרם. מרגישה שאני לא מתאימה לאף אחד מהסגנונות, אני הכל ביחד ותמיד יש על זה שפיטה ואנשים לא יודעים איך לאכול אותי
וכן אני מבינה שלא צריך לשים על מה שאנשים חושבים אבל הצבא ללא ספק מקטלג אותך
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות