לי ולאחותי יש הפרש של שנתיים ו5 חודשים, היא בת 16(17 בקרוב) ואני בת 14. אנחנו מאוד קרובות אחת לשנייה בכל השנים האחרונות.
שמתי לב לכך שבכל פעם שהיא נכנסת לזוגיות, היא מאוד מתנתקת ממני ושוכחת אותי.
אני מבינה את העניין, אבל אני חושבת שמתוך כבוד לקשר שלנו(ומתוך רצון) היא אמורה לתחזק אותנו לפחות ברמה הבסיסית מעבר ל״תבואי לתלות כביסה״
באחרונה היא נכנסה לזוגיות , תיכף חצי שנה הם ביחד.
הבחור ספציפית רצה להיות באינטראקציה גם עם ההורים והאחיות(בניגוד לבני זוג קודמים) ולכן יש ביני לבין אחותי קשר יותר בריא.
ושוב בשבועות האחרונים אותו דפוס עילג חוזר על עצמו והיא נשאבת ונסחפת ונעלמת ממני שוב. אחותי היא הפרופורציה שלי, היא נותנת לי איזון, ומייעצת לי מעולה ויש לנו את ההומור שלנו, אז הערתי לה על זה כמה פעמים. באחת הפעמים היא פשוט זרקה שהיא לא צריכה אותי. ואז שאלה מה אני נעלבת.
אני שונאת, שונאת שהיא עושה לי מעשה נדבה שהיא בקשר איתי. זה מעלה בי תחושות אשמה, של אם היא כל כך לא צריכה אותי אז מה היא עשתה שנים איתי?
יש בי תקווה שהיא אמרה סתם שטות חסרת מחשבה. אבל זה עדיין מעליב, ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה.
מה לעשות לגבייה? לקחת ממנה מרחק קצת? לדבר על זה? להמשיך להתנהג רגיל?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות