אני סובלת, מרגישה רע במקום הזה, מה לעשות?

אני בת 15, אני גרה במרכז ואני סובלת.
אני עולה לכיתה י, בכיתה ו החבורה שהייתה לי התפרקה, כל אחד הלך עם חבר או שתיים ועלו לכיתה ז, אני הלכתי עם החברה הכי טובה שלי, בכיתה ז הכרתי חברות שחשבתי שהם הולכות להיות החברות שלי לכל החיים, בחופש הגדול של כיתה ז הם פשוט התחילו להתרחק ממני בטירוף, בכיתה ח היה בסדר, לא הרגשתי שהחברות האלו רוצות להיות איתי, הרגשתי שהם רק רוצות להתרחק ממני, עליתי לכיתה ט, הם התחילו לנצל אותי, להיפגש בלעדי, ולחברה הכי טובה שלי היה חברים מהשכבה, אבל אני לא טובה ב להכיר אנשים חדשים, אני מפחדת מה הם יחשבו עליי ומה הם יגידו, אני לא בטוחה לגביי המראה שלי וגם האישיות שלי.
בסוף כיתה ט, ממש לפני פחות מחודש היה לי יום הולדת, ה״חברות״ שלי לא הכינו לי כלום, למרות שכשהיה להם יום הולדת הכנתי להם, אני לא ציפיתי לכלום מהם, אבל אני כן ציפיתי שלהם לפחות יכתבו לי ברכה, היחידה שכתבה לי ברכה זו חברה הכי טובה שלי.
ביום הולדת שלי הלכנו למסעדה וכל הזמן הם דיברו על מארוול (גיבורי על) ובכלל לא התייחסו ליום הולדת שלי, והרגשתי חרא, הרגשתי כאילו לאף אחד לא אכפת ורציתי לבכות כשישבתי שם, וכשחזרתי הביתה באמת בכיתי.
חסמתי אותן בווצאפ והתרחקתי מהן, עכשיו אנחנו לא מדברות בכלל.
ושוב נשארתי רק עם החברה הכי טובה שלי.
אני מרגישה כאילו אני לא שייכת לשום מקום, כאילו אני הולכת למקומות, עם אנשים, ותמיד מרגישה שהם שופטים אותי בעיניים שלהם ובמבט שלהם.
מאז כיתה ו רציתי כבר לעבור בית לעיר או קיבוץ אחר.
ולמה?, בני דודים שלי גרים בקיבוץ, בכל פעם שהם מספרים סיפורים הם מספרים כמה כולם חברים של כולם והם אף פעם לא משאירים מישהי מאחורה, לכולם יש את המקום שלו שם עם החברים שלו אבל הם עדיין מאוד מגובשים.
אבל גם לעיר אחרת זה בסדר.
כשניסיתי לדבר על זה עם אמא שלי היא אמרה שאין לה בעיה, אבל אבא שלי מתנגד מאוד.
אין לי חברים איפה שאני גרה, רק חברה אחת, אני מרגישה לא שייכת לשום מקום שאני נמצאת בו ואני ממש רוצה לעבור בית ולנסות לפתוח דף חדש במקום אחר, אבל אבא שלי מתנגד מאוד ואומר שבגלל שקנינו את הבית הזה רק לפני 9 שנים אז לא עוברים, איך אני אמורה להסביר להם שפאקינג רע לי?, רע לי! אני שונאת את החיים שלי ואת כל ה״חברים״ שלי, ואני הכי שונאת את זה שאני לא יכולה לעשות שום דבר לגביי זה כי אני רק בת 15.
ניסיתי לעשות עם ההורים שלי שיחה ובאמת להסביר להם שאני ממש רוצה לעבור בית ולהתחיל דף חדש במקום אחר אבל הם לא הקשיבו לי, במיוחד אבא שלי, הוא לא מוכן להקשיב לשום דבר, הוא מקובע במחשבות שלו ולא משנה מה אני אגיד אני לא אצליח לשנות את דעתו.
באמת באמת נמאס לי מהחיים האלו עם הילדים בעיר הזו, ואני יודעת שאני רק בת 15 והגיל שלי קטן ואני לא יודעת כלום מהחיים עדיין, אבל אני יודעת שאיפה שאני עכשיו אני לא שייכת, ובאמת שנמאס לי להיות לא שייכת, אני ממש רוצה להשתייך פעם אחת ושיהיה לי חברים אמיתיים שלא יום אחד יחליטו שנמאס להם ממני והם יעזבו אותי.
איך אני אמורה להתמודד עם המחשבה הזו של אבא שלי? הוא לא מסכים לעבור ובנתיים אני סובלת מאוד, אמא שלי לא מצליחה לשכנע אותו ואבא שלי רק מצליח לשכנע אותה.
אני מרגישה רע במקום הזה, והחלק הכי גרוע שאין לי שום דבר לעשות בנוגע לזה כי אני לא מצליחה להתחבר לאנשים חדשים, זה לא מצליח לי, אני גרועה בזה וזה מפחיד אותי.