אז אני אתחיל מזה שיש לי הורים באמת מדהימים ואני אוהב אותם.
אני ילד ראשון והם עשו עליי הרבה טעויות. יש כמה קטעים מהילדות שפשוט נחקקו לי במוח וצרבו לי את הזיכרון, דברים שההורים שלי עשו שאני בטוח שהם לא ידעו שיצלקו אותי וכנראה שלא התכוונו לזה.
אני לא אכנס לפרטים אבל אתן דוגמה קטנה מאוד - כשאמא שלי הייתה כועסת עליי, לפעמים היא לא הייתה מדברת איתי שבועות שלמים, לפעמים מעל חודש. לא מחליפה מילה, כלום. עכשיו בשביל ילד צעיר בן 10, חסר עצמאות, שמאוד תלוי בהורים, זה הרגיש לי כמו נצח. הרגשתי חסר עונים ובוכה הרבה. היו עוד הרבה מקרים קטנים כאלו שהצטברו לכדי משקע, וזה החמיר כשאחי הקטן נולד והיחס לא היה שווה.
עכשיו, עברו הרבה שנים מאז ואני יודע שאנשים לא עוברים הכשרה להיות הורים ועושים טעויות, מה גם שהם שינו גישו מאוד מאז ומרגיש לי שמנסים לכפר, אבל משהו בי מתקשה לסלוח, כאילו קשה לי להיפתח אליהם. באמת שהם כלכך מנסים והם באמת מקסימים!!! אבל משהו עוצר בעדי להראות אמתפיה כלפיהם ב100%. מחסום רגשי שכזה. קשה לי להראות חיבה יתר על המידה, קשה לי להיפתח, אני פשוט עצור לידם וזה פשוט חבל לי. אני רוצה להתקרב אבל משהו מונע בעדי. הם ההורים שלי ואני אוהב אותם גם עם הדברים שעשו (שאגב גרמו לי שניםם לבעיות רגשיות שלקח לי זמן להתגבר עליהן).
כאילו כל פעם זאני מנסה להתקרב מהדהדים לי בראש מקרים מפעם שחוסמים אותי. למה אני לא יכול לשחרר??? באמת שניסיתי אבל זה כאילו לא בשליטתי.
מה עושים? איך פורצים את המחסום הזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025