אין לי חברים

אז היי אני תלמיד כיתה י' (עולה לי"א), אני ילד רגיל שגר במושב, והולך לי ממש טוב בלימודים, אני נראה טוב ויש לי מודעות עצמית, אני ממש אהוב במשפחה המורחבת שלי גם מצד האמא וגם מצד האבא שלי...אני אדבר קצת על מה שעברתי; הייתה לי חבורה קודמת שהייתי נוהג להיפגש איתם עוד מכיתה ז', אבל אז הכל התפרק עקב חוסר אינטראקציה איתם (אין לנו דבר במשותף), בניהם היה גם את החבר הכי טוב שלי, אחלה חבר שהיה שקט וחסר ביטחון מבחינה מוגזמת, אבל אז פתאום התחיל "לקחת אומץ" ושינה את האישיות שלו לממש פרועה ושמדברת יותר, אני לא אהבתי את זה כי זה השפיע עלי לרעה מסיבות כאלה ואחרות וזה לא אותו חבר טוב שהכרתי, אז ניתקתי איתו קשר. ומאז אני בודד, מחפש חברים כמו כלב שבעליו נטשו אותו. ממש רע לי, אין לי עם מי לחלוק בדיחות, אין לי מי שיביא לי ביטחון, אין לי מי שישלח לי הודעות, אין לי מי שיצא איתי לבלות, אין לי עם מי לצחוק, אין לי עם מי לפרוק דברים שנעולים בתוכי כבר למעלה משנתיים. אני תמיד מוצא את עצמי בוכה בחדר שלי מהסיבה שאין לי חברים, מהסיבה שאין לי מי שיחגוג איתי יום הולדת וישמח אותי. הכי מדכא אותי הוא שאני מדפדף לפעמים באינסטגרם ואני רואה ילדים מהשכבה שלי מעלים סטורי של המבורגר או פיצה עם חברים שלהם באיזה חוף ים או סרט, ואני תמיד תמיד חולם על זה שפעם אחת אני אעשה את זה עם חברים שלי, אבל אין לי כאלו. עקב ההרגל לבדידות התפתחה אצלי בעיית ביטחון עצמי, בקטע כזה שקשה לי לדבר וליזום שיחות עם ילדים שאני רוצה להתחבר אליהם כי אני מפחד שיבאסו אותי על ניסיונות כושלים, ומספיק שמישהו אחד יראה את זה כבר, זה יעבור דרך כולם ואז יחשבו שאני מוזר. בגלל ההרגל לבדידות, אני לא יודע מה טוב ומה רע, כי קיבלתי כל כך הרבה סכינים בגב מאנשים שהכרתי ואין לי על מי לסמוך יותר. לפעמים אני צובר ביטחון להתחבר לאיזה ילד בשכבה אבל אז הכל מתפרק עקב חוסר אינטראקציה או פשלה שאני חושב שעשיתי, ואז הביטחון שלי יורד שוב פעם לאפס ועד שאני בונה אותו מחדש מישהו שוב פעם מפיל לי אותו, ולהתחבר לחבורות זה רק עוד יותר גרוע...בתקופה מסוימת הפסקתי לנסות להתחבר לאנשים כי הבנתי שאני אצא עוד יותר מוזר אם אנסה להתחבר לילדים מהשכבה שלי, כי את כולם אני מכיר כבר איזה 4 שנים וזה מוזר לראות ילד שעובר לידך באופן קבוע ופתאום באיזה יום אחד לראות אותו מנסה להיות החבר הכי טוב שלך (כנ"ל לכיתה שלי), יש בכיתה שלי ילד אחד שאני מכיר עוד מהיסודי, הוא שקט וחסר ביטחון אבל אני לא מצליח להתחבר אליו, הוא אחלה והכל אנחנו מבלים את הזמן בהפסקות, אבל אני לא רוצה חבר חסר ביטחון, אני רוצה אחד שיהיה ברמה שלי, אחד שאנחנו נשענים אחד על השני כשצריך עזרה, חוץ מזה יש לו חבר שכבה מתחתנו...אחרי כל זה אני מוצא את עצמי נעול בחדר, משחק משחקי מחשב עם בני דודים שלי ועם אחים שלי, אם אתם חושבים שזה סוף טוב ויפה..........אז לא, כי להם יש את חברים שלהם ואת המפגשים שלהם, ואני לא יכול להידחף אליהם ולהתחרות נגד חברים שלהם, ואין לנו גם דברים משותפים, אז אין מה שיניע את הקשר שלנו...אני מפחד להפוך לילד דיכאוני בגלל המצב הזה שנמשך כבר למעלה משנתיים. אין לי עם מי לשתף את זה, אני תמיד משתף את ההורים שלי, לפעמים עוזרים ולפעמים לא מצליח להם, וזה מדכא כבר לשתף עם ההורים שלך כי תמיד יש להם את אותה חוות דעת ואת אותם הפתרונות וזה הגיע למצב שהם כבר לא יודעים מה לעשות. אני פונה לעזרה, אני מבקש שתעזרו לי לצאת מהמבוך הזה שלא נפסק, אני ממש בודד וזה קשה לי מאוד אני לא יודע מה לעשות. תודה לעונים.