בת 24 ולחוצת חתונה. מה לעשות?

שלום, אני בת 24, חילונית, ובמערכת יחסים ראשונה מזה שנתיים וחצי. כשהתחלתי לצאת עם בן זוגי לא חשבתי בכלל על חתונה ולא על ילדים אבל מתישהו בדרך התחלתי ממש לרצות את זה. אני לא יודעת למה אני רוצה ילדים, אני פשוט רוצה. אבל גם הבנתי שממש מתאים לאופי שלי להיות נשואה מגיל מוקדם. גם כי אני פחות נהנת ממסיבות, ופחות מחפשת המון חוויות מיניות, אלא יותר נהנת מאינטימיות וקשרים עמוקים. סיבה שניה לרצון להתחתן היא שמאז שהייתי קטנה היה לי לחץ מאוד גדול שאני אתחתן בגיל מאוחר או לא אתחתן בכלל. איך שאני רואה את זה, יעשה לי טוב לדעת שמצאתי את האחד וכמה שיותר מוקדם, במיוחד עכשיו כשהלחץ חזר לרדוף אותי. בנוגע לבן זוג הנוכחי אני לא בטוחה שהוא האחד מכמה סיבות.
1. כשהתחלנו לצאת הוא היה חייל בקרבי אז אני מרגישה שזה משהו שמאוד תקע את ההתלהבות הראשונית- היה לי ידוע שאני מעוניינת, שהוא מעוניין דיברנו בווטסאפ נפגשנו פעם בשבועיים בממוצע וככה זה המשיך. בלי איזה שלב ירח דבש מטורף. הקשר לא הרגיש לי ואוו ובכל זאת לא רציתי לוותר, אז ניסיתי לבקש שיפנה לי יותר זמן בסופשים, יתקשר כשהוא יכול אבל הוא לא שינה את ההתנהגות שלו יותר מידי.
2. כשהכרתי אותו פשוט לא חיפשתי מישהו לחתונה וזה קצת מנע ממני לראות אותו כבן זוג לחיים. פשוט רציתי להתנסות במערכת יחסים.
3. הוא בנאדם באמת טוב, עם זאת לאורך הקשר הרגשתי כאילו הוא לא משקיע בי כל כך, שהוא לא מפנה לי זמן, שתמיד הוא דוחף אותי בזמן הפנוי שלו, שהוא מאשים אותי שאני לא משקיעה בזמן שכל הסופש אני איתו, כשבצד שלו הוא בקושי מפנה זמן לפגוש את המשפחה והחברים שלי. שהוא לא מכבד את הדברים שאני צריכה לעשות כמו לימודים, שהוא לא משקיע באירועים שחשובים לי כמו יום הולדת. אחרי המון המון שיחות על העניין רק עכשיו הוא התחיל קצת לשנות את זה.
4. אני מרגישה שבאופי אנחנו לא הכי מתאימים -הוא אדם דיי סגור ועצור, לפעמים אני מרגישה שהשיחות איתו לא הכי כיפיות בגלל זה וכך גם הזמן שאני מבלה איתו. זה לא שאני לא נהנת, אבל משהו מרגיש חסר בהנאה. נוסף על כך, אני מרגישה שקשה לי להתחבר לאופן הנאיבי והמכחיש קצת שבו הוא מסתכל על החיים וזה פוגע לי בהערכה שלי כלפיו. מצד שני, הוא חכם, נראה טוב, רגיש, בעל כוונות טובות, מיוחד ולפעמים כן ממש כיף לי לדבר איתו ולבלות זמן. אני גם חוששת שזה בעיקר כי אני נהנת מלבלות זמן עם בן זוג, ופחות מלבלות זמן ספציפית איתו. חייבת לומר שממש מפחיד אותי לצאת לשוק בחוץ, אני מרגישה שגברים הם או ממש מגעילים אבל מושכים או נחמדים, אבל לא מושכים ונואשים. אני שונאת להיות בצד שדוחה גברים או בצד שנפגע. אני מרגישה שעד שמצאתי מישהו שהוא מושך בעיני והוא לא בנאדם לא טוב.... זה ממש קשה לוותר על זה.
מה אתם אומרים? אני צריכה להיפרד ממנו ולחפש את אהבת חיי, או לוותר על לחץ החתונה ולתת לזה עוד צ'אנס?