אין לי המון חברים. ה"חברים" שלי הם הילדים שאני מדבר איתם בבית הספר ולא מדבר איתם בכלל מחוץ למסגרת. כתוצאה מכך בתקופת הקורונה לא יצא לי לצאת כמעט ולדבר עם אנשים.
יש לי חבר אחד שאני מדבר איתו בערך פעם בשבוע, כשמשעמם לו. יש לו המון חברים, והוא מדבר איתו כשאיו לו מה לעשות או כשהחברים שלו עסוקים. אני מדבר איתו בחזרה כי... מה יש לי להפסיד?
אנחנו משחקים מדי פעם במחשב, והוא מנסה להעליב אותי לעיתים ומזכיר כל פעם שהוא החבר היחיד שלי. עדיין הוא נחמד רוב הזמן, ואפשר לדבר איתו על דברים.
לפני שבוע הייתה מסיבת הסיום בבית הספר שלי (כיתה י"ב). אני החלטתי לא לבוא כי אני כבר יודע איך זה יהיה. אני אדבר עם ה"חברים" שלי קצת, אשמע על איך הם "התמסתלו לפני יומיים" ומחצית מהזמן אני פשוט אהיה לבד עם חיוך ואנסה להעמיד פנים שלי יש המון חברים.
אתמול החבר הזה כתב לי וקרא לי לשחק במחשב. אחרי ששיחקנו כמה משחקים, והיה לי יתרון עליו במשחק הוא ניסה להוריד אותי ואמר לי "בטח אף אחד לא שאל אותך למה לא הגעת לטקס, נכון?" אני בתגובה אמרתי שחבר אחד כתב לי, והעברתי נושא. כשאני מעיר לו על דברים כאלו הוא אומר שזה לא בכוונה להעליב, ומפסיק לומר דברים כאלו לחצי שעה.
אני לא יודע אם להמשיך לשמור איתו על קשר או שלא. מצד אחד, הוא מעליב אותי בכוונה המון פעמים. מצד שני, לא יהיה לי עם מי לדבר (בגילי).
בפועל אני לא חושב הרבה על המצב שלי, ועל זה שאין לי חברים. אני מתמקד בהווה, ותמיד יש לי עיסוק. בין עם זה עבודה, צפייה בסרטונים ביוטיוב, או משחק חשיבה נחמד בטלפון.
אני גם מתחיל לימודי י"ג, י"ד בקרוב באזור חדש וכנראה אמצא חברים טובים יותר.
מה אתם חושבים על המצב?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות