שלום לכולם.
שמי רון (שם בדוי) ואני בן 24 מהדרום.
קשה לי לסמוך על אנשים ובעקבות מקרים שקרו לי בעבר כעת אני עדיין מעדיף להיות רוב הזמן לבד בלי חברים ובלי זוגיות.
מתחילת הקורונה היה לי קצת צורך בחברים שהייתי איתם בקשר כמה חודשים לפי שהתחילה הקורונה רק שהיו בעיות בשל המצב כך שלא יכולתי להיפגש עם אנשים, מה שיצר שחזרתי למצב הקודם שבו אני מעדיף להיות לבד. אני אמנם התרגלתי להיות לבד אבל נראה לי שאני מדחיק זאת ולא באמת טוב לי להיות לבד.
קשה לי מאוד לדבר ואני סובל מבעיות רגשיות מה שגורם לכך שלא יוצא לי כמעט קול (כמעט לא שומעים אותי בכלל) מה שמקשה עליי לתקשר עם הסביבה בייחוד כשאני מאוד רוצה וכמהה לכך מה שהכניס אותי לדיכאון יותר. אני גם לא נמשך לנשים שזו בעיה נוספת שמקשה עליי כי גם במישור הזה אני לא מוצא את עצמי. בייחוד שאני מגיע מבית דתי מאוד, אז אין ממש פתרון לכך כי אני גם גר בסביבה לא בריאה בשבילי ולא רואה דרך אחרת לעזוב כי גם אין לי אמצעים ואני לא עובד.
אני כבר לא יודע מה לעשות. אני סובל מטראומה חברתית ממה שעברתי בחיים וחרדה גבוהה שאינה מאפשרת אורח חיים תקין ובריא, וקשה לי לתפקד ולהתקדם.
פניתי כבר לגורמים מקצועיים ופסיכולוגיים, אבל זה לא הניב הצלחה מבחינתי ולא עזר לי. והמצב שלי רק הולך ומחמיר.
הייתי רוצה להיות כמו כולם במסלול הרגיל - ללמוד, להתחתן עם אישה ולהביא ילדים ולמצוא עבודה נורמלית שאוכל להתפרנס ממנה בכבוד ואולי להכיר 2-3 אנשים שיהיו חברים/ות קרובים שלי וזהו. השאלה היא האם זה מה שיעשה אותי מאושר? אני לא חושב.
אבל גם במסלול אחר אני בטוח כמעט ב-100% שאני אסבול ואפילו יותר.
לא יודע מה לעשות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות