איך יוצאים מזה?

היי אנשים, זהירות זה פוסט ארוך לבעלי סבלנות בלבד, אשמח אם תקראו פעמיים ואני עוד יותר אשמח לקבל עיצות, אני הכי אשמח אם העיצות יהיו ברורות וממוקדות אליי ספציפית, מה עליי לעשות במה להשתפר, ולא עיצות סרק שתפקידן לשפוט את בן הזוג שלי כי לא בשביל זה כתבתי פה (אין לי בעיה שתעבירו ביקורת בונה עליי על מנת לעזור לי, אני פה כדי לצאת מאיזור הנוחות שלי ולא לנסות לשנות אנשים אחרים).
אני מודה מראש לעונים :)

אז ככה, אני (20) במערכת יחסים רצינית עם בן זוגי (22) מזה א
שלוש שנים, הוא האהבה הראשונה שלי וגם אני שלו, תמיד טוב לנו ביחד אחד עם השנייה וזה לא תלוי בגורמים חיצוניים, אנחנו אוהבים אחד את השנייה, יש לנו תקשורת פתוחה, אנחנו צוחקים הרבה.
תמיד אהבתי ופינקתי במה שהוא אוהב מבחינתי אין שינוי דרסטי מאז תחילת הקשר שלנו, תמיד הייתי מכילה ומבינה והמדיניות שלי כלפיו לא השתנתה אף פעם כי אני פחות או יותר בן אדם יציב.
אבל משהו קרה אצלו כנראה ואני לא יודעת על מה בדיוק לשים את האצבע, לעיתים קרובות יותר ויותר אני מוצאת את עצמי פגועה ממנו ולפעמים אפילו בוכה בגלל דברים שאמר או עשה.

1. לאחרונה מרגישה שהוא קצת קר כלפיי, לוקח אותי כמובן מאליו ולא ממש קשוב לצרכים שלי כמו פעם, מעוניין לקבל מה שהוא רוצה ופחות מוכן להקשיב ולבוא לקראתי בדברים שאני רוצה. אני אוהבת להרגיש נאהבת כמו פעם והוא פחות ג׳נטלמן אליי, לא ביקשתי שירוץ לפתוח לי את הדלת כל פעם, רק ביקשתי לקבל הרגשה שאני מיוחדת כמו שאני.
2. בנוסף גם נעשה קצת דוקרני, מדבר בזלזול, עוקץ, משחק משחקי קנאה, אני מכירה אותו ויודעת שזה לא מתוך רוע אלא קורה ממבוכה וחוסר מחשבה.
3. יש בעיה רצינית של חוסר זמינות, הוא בקושי זמין אליי, הוא לא מגיב לי להודעות באותו יום, אני כל הזמן מתייבשת ומחכה עד שאני מתייאשת ומפסיקה לדבר לגמרי.
4. יש גם בעיה של חוסר בזמן איכות, שנינו אנשים עסוקים אבל יש לנו קצת זמן למשפחה חברים ותחביבים, אנחנו לא גרים יחד ועדיין אנחנו אף פעם לא נדבר בטלפון סתם ככה אלא אם כן יש משהו דחוף, אנחנו אף פעם לא נכתב אלא אם כן אני שלחתי הודעה או שהוא ממש התגעגע אליי אחרי שהפסקתי להתעניין בו כמה ימים. לעיתים נדירות מאוד נצא ביחד רק שנינו לבד לבד (אולי פעם בארבעה חודשים בערך), לפעמים אני ספונטנית ומציעה אבל הוא לרוב דוחה אותי כי אין לו כוח והוא לא אוהב.

אל תגידו לי לקרוא לו לשיחה ולפתוח את הכול כי עשינו את זה והוא יודע לבטא את עצמו ברור, דיברנו על הכל והמון, הצלחתי להבין את הצד שלו ולספר לו בדיוק מה אני מרגישה כלפי המצב שלנו, קבענו לעצמנו דרכים להתגבר על הקונפליקטים הקטנים למרות שזה אף פעם לא מתלקח לצריבה מקסימום ויכוח שאנחנו מיישבים מייד. הוא כן התחיל להשתדל לעשות יותר מחוות קטנות בשבילי, להיות קשוב יותר. אבל עדיין המצב רחוק מלהיות טוב כי אני עדיין נפגעת לפעמים והפסקתי להעיר לו על כל דבר אני בת הזוג שלו לא אמא ולא מחנכת.
אל תגידו לי להיות אוהבת, חמה, רכה ועדינה כי באמת שניסיתי את הגישה הזו לכמה ימים, אני אמנם ככה באופי שלי אבל הוספתי מינון גבוה יותר, פינקתי אותו בדברים שהוא אוהב (במיטה וגם מחוץ למיטה כמובן) ובלי לקחת שום תמורה אבל אני מרגישה שזה משפיע עליו הפוך גורם לו לזלזל בי אחר כך.
אל תגידו לי להיות רעה וקרה כי קודם כל זה לא אני ואני לא אעשה משהו שיפגע בו או יגרום לו להרגיש רע, כן ניסיתי להיות קשה להשגה, לתפוס צעד אחורה ולא לדבר כמה ימים כדי לתת לו קצת ספייס, זה בעיקר גורם לו להתגעגע אליי, לדבר איתי ולהיפגש וזהו, זה לא גורם לו לכבד אותי יותר אחרי שהוא מתרגל לנוכחותי שוב.
באופן כללי אני בן אדם שמרוכז בעיניינים שלו ולא מציק לאנשים, אני מרוכזת בלימודים, במשפחה שלי ובעצמי אפילו שאנחנו גרים באותו יישוב אני לא מכרכרת סביבו 24/7, אנחנו נפגשים סופש כן סופש לא, הורדתי את תדירות ההודעות לפעם בשבוע גג פעמיים.
(דבר אחד שאני יודע שמפריע לו בי זה העובדה שההורים שלי קצת דאגנים וזה די מעיב עליו כשהם מתערבים פה ושם, אבל אני מבחינתי לא מערבת אותם בעיניני האישיים)

אני באמת לא יודעת מה עוד אני צריכה לעשות, כי אותו אני לא אוכל (ואני גם לא רוצה) לשנות.
אני צריכה עצות לגבי הסעיפים הללו 1, 2, 3 ו-4 כל דבר שאתם יודעים שעובד מניסיון, כל דבר שאני יכולה מהצד שלי להשפיע לטובה על שנינו ועל הזוגיות שלנו.