בזוגיות ואני מאושרת כל כך ומוזר לי להרגיש את כל הטוב הזה מרגישה שהרע תמיד יצוץ

ולכן שאלתי היא: (והיא אמתית מאוד כי זה קורה לי המון המון)

איך, שטוב לי, שנעים לי, שרגוע, לי שאני מאושרת
איך לא לחשוב על הכול שיתפרק?
לפעמים כשאני יוצאת עם הבן זוג המדהים שלי
ואנחנו מדברים בטלפון ו/או נפגשים ומטיילים (הוא כבר יודע שאני בחורה רגישה מאוד, וגם עוברת דברים אישיים לא פשוטים, וגם נפשיים) אז אני מתחילה לחבק אותו חזק והוא גם אותי ואני מסתכלת לו בעיניים ואומרת לו שאני מפרדת שניפרד יום אחד או שנתגרש (כי כולם היו מתגרשים וזה ממש מפחיד כאילו כולנו "נופלים" ברשת ואני שואלת את עצמי למה? איך? מדוע? שזה לא ייקרה גם לי?) כי כולם היום מתגרשים ואני מעבר ממפחדת מלהתגרש יותר מזה, אני מפחדת בכלל שזה יקרה לי
ובעצם מהו הפתרון?
איך לא מתגרשים?
מהו הדבר החשוב ביותר בזוגיות שצריך לתת עליו את הדעת?
מה הדבר החשוב ביותר בזוגיות שחובה שיהיה כדי לא לגרום לזה להתפרק?
כל פעם שאני איתו וטוב לי ואנחנו ביחד, אני ממש בוכה לו, והוא מחבק אותי חזק ואומר לי שהוא לעולם לא יעזוב אותי (וברגע שהוא אומר את זה אני חושבת לעצמי כמה גברים אמרו את זה לנשים שלהם והיום הם השנואים והאויבים הכי גדולים אחד של השנייה איך זה קרה? מתי זה קרה? איפה עצמתם עיניים?)
ולכן איני רוצה להיות כזו, אני רוצה להצליח בזוגיות, מבחינתי כל אחד וסדר העדיפויות שלו והן שלו, אבל סדר העדיפות שלי בחיים הוא הזוגיות הבעל האיש שאני הולכת להביא איתו ילדים החצי-השני שלי
ולכן לא יודעת למה זה החשש הכי גדול שלי (הורים בבית רבים המון ואני בטוחה בלי למצמץ אפילו שזה כשלעצמו עושה לי רע וגורם למחשבות האלו אבל עובדה זה מחלל אני גרה איתם לא עם אנשים אחרים אז זו עובדה שאין לי מה לעשות איתה כרגע חוץ מלהכיל אותה כבר שאפשר)
הבן זוג שלי מדהים ואני באמת בחורה מדהימה לא פחות ממנו אני והוא נותנים אהבה ותשומת-לב וכל אחד נותן יד שהזוגיות הזו תצלח, שנינו מאוד פתוחים אחד עם השנייה ברמה שאנחנו לא מפחדים לדבר על דברים שמציקים לנו, שנינו אמיתים, ככה שאני מספרת לו גם את החששות שלי ופורסת בפניו הכל (וגם הוא במידה ויש לו דברים לומר בשביל מה אני כאן אם לא בשבילו חח) והוא שיהיה בריא שה' ישמור לי אותו אומר לי שלעולם הוא לא יעזוב אותי שהוא ידאג לי שכל לילה נישן מחובקים, שהוא אוהב אותי בלי סוף, כל שיחה הוא אומר לי את זה, וכל שיחה אני אומרת לו (מסכן אבל באמת שזה לא כדי לצרוך תשומת-לב זה מהחרדה שזה ייגמר לכן אולי בגלל זה אני Over בגישה הזו תמיד שתהיה אהבה שלא יחסר כאילו מפחיד אותי הקיצון או אפילו לא הקיצון, הגוונים ביניהם, לא יודעת מפחיד אותי) ולכן אני אומרת לו שאני מפחדת שזה ייגמר או שנתגרש יום איד או שנפרד והוא אומר לי בשיא הביטחון שלו ובטון דיבור הבטוח שלו (שאגב זה מאוד מאוד מרגיע אותי ממש אין לי הסבר התחושה הזו עושה לי ביטחון) הוא אומר לי "די, הכל בסדר, אני לעולם לא יעזוב אותך, את החיים שלי" כמעט כל שיחה אני שואלת אותו "כמה אתה אוהב אותי" והוא עונה לי "בלי סוף" וזה לא שרע לא או שהוא מסכן הוא נהנה מזה מאוד וכל פעם אני אומרת לו שאני מאושרת אבל מה נסגר איתי?
אני רוצה להתחתן איתו ואנחנו רוצים לעשות את זה בקרוב וכל פעם שזה מתקדם בתחושה שלי זה מפחיד אותי? ולכן כל פעם אני מוודא שאני מתחתנת עם "הבן אדם הנכון"? והוא מסכן נותן לי את ההרגשה הכי טובה בעולם ואני כזו שלילית כל הזמן? ובכלל איך לדעת שזה זה שהכל טוב אז אני מתחילה לחפש את הרע הקיים או הרע שיבוא (ח''וח)? מי שאלות בסגנון האם זה זה או לא זה? אבל בעצם זה יכול להיות שזה ובגלל דברים שוליים זה אני אאבד את זה מבין לאצבעות שלי? ואז שוב קם קול שלוחש בליבי ובאוזניי שאומר אבל רגע מי אמר שזה שולי אולי זה לא שולי? (הבנתם ת'ראש פחות או יותר)

אני מבקשת מכם קוראים יקרים בבקשה מכם
תעזרו לי?
תנו לי טיפים ועצות?
זה ממש משפיע עליי נפשית?
איך לחיות את הטוב בלי להרגיש שהרע כל רגע בפינה והולך "לטרוף ולהרוג ולשרוף" את כל האושר, והטוב, והרוגע, שיש לי בעולם הזה !!?

תודה רבה לקוראים עד כה אשמח לעצתכם החשובה !

((** יש לציין ששנינו חרדים מודרניים ומעוניינים להתחתן בקרוב כך שהבית יהיה בית תורני הוא מכבד ושנינו רוצים להתקדם עוד יותר בדת **))