אני אספר לכם למה.
אני גדלתי במושב שהיו בו בקושי אנשים בגילי, מה שגרם לקושי חברתי ולחוסר בחברה.
בגלל זה יצא שכל הבית ספר הייתי לבד, ובהתחלה לא הבנתי את זה, ואחרכך לא הבנתי איך להתמודד עם זה, אבל לבסוף התחלתי לעבוד ולשפר את זה. אבל ביזבזתי הרבה זמן.
זה מאוד מאוד חשוב לי וכל מה שאני עושה הוא בשביל זה, התגייסתי לקרבי כדי לקבל ניסיון חברתי, שזה הפיתרון לחוסר בניסיון ואני רואה שזה עבד.
אבל בטירונות היה ניסיון חברתי, בהכשרה, אבל בסדיר יוצא שאני לבד במשרד, ולבד בחדר, ובקושי מדבר
רק טיפה עם האנשים בחדר, ובחוץ יש חבורות שקשה לי להיכנס אליהם. אני צריך הדרגה, לדבר עם אחד שניים שלושה כרגע, זו הרמה שלי.
אני כרגע נכנס לתפקיד חדש של משק שלישות, והמשק שלישות הנוכחי משתחרר עוד חודשיים.
אליו באים אנשים למשרד לשבת, אבל העניין הוא שאם אני לא אתחבר עם האנשים האלה עד שהוא ישתחרר אין סיבה שהם יבואו לשבת איתי, כמו שקרה לי בתפקיד הקודם בחמל.
כי הסיבה היחידה שאני ארצה להישאר כאן היא אם יהיה לי כאן ניסיון ואנשים, שום דבר אחר לא ישאיר אותי פה.
אבל בתכלס אני מרגיש שויתרתי מראש. אני כן אתן הזדמנות וכן אתאמץ אבל אם זה לא הצליח אני ארצה לצאת.
כי אני באמת לא יכול לעבוד כל היום ולהשקיע בתפקיד ולהזניח את עצמי, אני לא יכול להרשות לעצמי את זה, אני חייב להשיג ביטחון וחברתיות.
תוכלו להגיד את דעתכם? איך לצאת? זה ישאיר כתם? נשארה לי שנה וחצי בצבא
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025