אני בת 24 ועם בן הזוג שלי בן ה28 עוד מעט 8 שנים.
אנחנו כרגע בנתק מבחירה שלי כי אני סוחבת איתי הרבה כעס בשנים האחרונות.
אנחנו עדיין גרים כל אחד בבית הוריו למרות שאמרתי לו שאני רוצה שנגור ביחד.הוא מבחינתו רוצה לחסוך לבית לקנייה ואומר שלא יגור לעולם בבית שכור.
אנחנו כמעט ולא שוכבים. פעמיים בחודש ורק בסופי שבוע. אקדים ואומר שאני בחורה מטופחת, מחוזרת ונראית טוב.אני בהתחלה הייתי מנסה ליזום אבל הוא סירב אז הרמתי ידיים. הוא היחיד שהייתי איתו ומהבחינה הזו ניסיתי לדבר איתו ולשאול אותו מה הסיבה והוא אמר שזה הלחץ מהעבודה מהלימודים ושלפעמים לא מתחשק לו בגלל מצב הרוח שאני נמצאת בו.
בנוסף אני מרגישה שאני אחרונה בסדר העדיפויות. הוא פיתח לעצמו תחביבים שקשורים בעיקר בכסף ואיך להרוויח עוד כסף.
כשאני מציעה שנצא בלילות בסופשים או בימי שבת לטיולים הוא אומר שהוא רוצה לנוח ולא להתרוצץ, ושבחוץ רק לוקחים לנו את הכסף.
לאחר משבר שהיה הוא הבטיח שישתדל יותר בעניין היציאות למרות שלא אוהב את זה והוא באמת משתדל אבל עם הזמן ההשתדלות דועכת.
אחרי 8 שנים של זוגיות הייתי מצפה שהכסף לא יהיה אישיו אבל הוא כן. אם יוצאים למקומות הוא לרוב לא יציע לקנות לי משהו נחמד לאכול או שנשב יחד איפשהו.
היה כבר מקרה שלא היה לי ארנק וביקשתי שיקנה לי משהו טעים שראיתי והוא סינן שהוא לא רוצה לממן את כל העולם- הוא כרגע נמצא בתקופה שהוא חוסך כסף למטרה מסוימת.
למרות כל מה שכתבתי יש לנו רגעים טובים מאוד יחד וזו תקופה ארוכה מאוד מהחיים שלי שמן הסתן מגדירה חלק ממני.
יש עוד נושא שחלקכם לא יצליח להזדהות איתו אבל יש אצלו בעלי חיים שאני *מאוד מאוד* קשורה אליהם ולא אוכל לקחת אותם אלי, והמחשבה של להתנתק מהם מכאיבה לי מאוד.
אשמח לעצות מצידכם ומה דעתכם בנושא.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות