היי,
קצת הקדמה - אני בת 22, לא הייתי בזוגיות רצינית, סתם דברים פה ושם וגם לא שכבתי עם מישהו כי חיכיתי למשהו אמיתי.
באופן כללי היה לי קשה לסמוך על גברים, להאמין לדברים שהם אומרים וכאלה ולהיפתח אליהם. בנוסף לכל אני די חסרת בטחון שזה עוד משהו שמנע ממני למצוא קשר.
לפני חודשיים התחלתי לצאת עם מישהו שגדול ממני ב4 שנים, הכרנו בתכלס לפני איזה שנה ויצאנו לדייט אבל חתכתי את זה כי זה לא התאים לי אז. ואז בפעם ההיא שראינו אחד את השנייה והוא ניגש אליי משהו בי פשוט השתחרר ונפתחתי.
התחלנו לצאת והיתה משיכה והיה כיף. הוא תמיד דאג להרים לי מהרגע הראשון, לומר לי שאני יפה, שאני מושכת אותו ושכיף לו איתי, אחרי זה הוא רצה שאספר לכל החברות שלי עליו, רצה להכיר את אמא שלי, שנגדיר אותנו כזוג וגם אמר לי שהוא אוהב אותי (מצד אחד היה לי כיף לשמוע את זה מצד שני זה מוזר להגיד את זה לבנאדם אחרי חודש וקצת, אני לא אמרתי לו את זה בחזרה, כן היו לי אליו רגשית אבל מפה לאהבה יש דרך לעבור)
ואז היה שבוע אחד שלא הצלחנו להיפגש, עברו עליו כל מני דברים גם במשפחה וגם עם השותפים שלו, הוא לא סיפר לי הכל והיינו אמורים להיפגש כדי לדבר על זה. אבל זה זה נדחה מיום ליום וגם הרגשתי שהוא מתרחק ומשאיר אותי בצד, דיברתי איתו על זה ואמרתי שאני כאן בשבילו הוא אמר שאני צודקת ושהוא מצטער.
קבענו להיפגש ביום שני (אחרי מלא ימים שהתבלטו ברגע האחרון בגללו) שלחתי לו בוקר טוב והוא לא ענה כמה שעות טובות וכבר התעצבנתי כי זה קרה הרבה, אחרי כמה שעות כתבתי לו שנמאס לי והוא ענה לי רק בערב סימן שאלה. יום למחרת לא דיברנו כל היום ובערב כתבתי לו שאני מבינה שזה נגמר, הוא ענה לי שהוא ישמח להתקשר מחר בצהרים אבל זה לא קרה. פשוט סינן אותי וככה זה נגמר.
אני לא מבינה למה אנשים עושים את זה, למה לברוח אם הם טוענים שיש להם רגשות, אם זה לא מתאים לך אז הכל בסדר, למה לא לבוא להגיד.
מה אתם חושבים על זה? ותודה מי שקרא עד הסוף
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות