פרדה בהפתעה או אגו מתמשך?

אני ובן זוג שלי יחד כבר כמעט 7.5 שנים, לא קצת. כמו כל זוג לפעמים אנחנו רבים, אבל בגדול זה הבחור שאני רואה לכל החיים, וממה שהוא טוען גם הוא מרגיש ככה.

לאחרונה החלו ריבים יותר אינטנסיים. קצת קשה לי להבין כיצד בחור בן 27 שכבר 7.5 בזוגיות לא מציע נישואין. בהתחלה חשבתי שאולי הוא חושש, אולי הוא לא יודע איך עושים את הצעד הזה. אבל לאט לאט ההרגשה הפכה לאולי אני לא בסדר, אולי הוא לא מעוניין להתחתן או לפחות לא איתי, אולי אני לא מספיק טובה. היו כמה ניסיונות לדבר על זה, אבל כל פעם היו לו תשובות של "עוד מעט אני אציע אל תדאגי, אין בך משהו שהייתי משנה פשוט מחכה לרגע הנכון מכל הבחינות, בעיקר כספית". התשובה הזאת הייתה נשמעת נהדר במשך אולי שנתיים, אבל זה הפך לאכזבה וציפייה, ובסוף זה אפילו נהפך אצלי לאדישות וחוסר אמון כלפיו.
אני מניחה שעניין הכסף כן היה סיבה טובה מספיק בשבילי אם הוא לא היה מרוויח בסדר גמור ביחס לשוק ולהוצאות, שלא לדבר על כך שהוא קונה לעצמו דברים מאוד יקרים. גם עלי לא אכפת לו לבזבז כסף אני מודה, אבל הבהרתי לו כבר שאני לא צריכה את זה, כסף זה לא הכיוון. אם כסף היה כזה פקטור גדול בשבילי, לא הייתי יוצאת איתו שלא היה לו גרוש על התחת. אבל אני כן, כי אהבתי וזה לא היה אכפת לי בכלל מה יש לו ומה אין.

מעבר לזה, הוא לא מנסה להתקדם בחיים ברמת לימודים. משיחות שעשינו אמרתי לו שאוקי, אל תעשה תואר אם זה לא משהו שמדבר אלייך. אני עשיתי תואר וידוע לי כמה זה לפעמים לא שימושי וקשה מדי. אז מה עם קורסים? בקיצור, ניסיתי להניע אותו לעשות משהו עם החיים כדי שנוכל להתחיל לחשוב על כיוון משפחה או לפחות לגור יחד. וכל זה בלי שום הצלחה, הוא רוצה להתפרסם בעזרת סרטונים כמו דודו פארוק ולהוציא לאור כל מיני שירים שהוא כותב, שהאמת? נורא גסים וקשה לי עם זה.

לפני 4 יום, רבתי איתו על זה עוד פעם. מאז הוא ניסה ליצור קשר ממש כמה פעמים בודדות, ואז פשוט נעלם לי מהחיים. לא דיברנו יומיים, ופתאום הגיע אלי הזדמנות ליחידת דיור נהדרת, גם ברמת הכסף וגם ברמת האיכות (ממש חדשה מהניילונים), פשוט דרך פצצה להתחיל את החיים יחד ולצאת סופסוף מהבית של ההורים. מה שכן, בעל הדירה רצה תשובה תוך יום כי היו לו כמה נוספים, והוא נתן לי את ההזדמנות הראשונה.
ניסיתי להיות בוגרת, וכתבתי לו בוא נשים את האגו בצד, תראה יש פה הצעה נהדרת. הוא סינן. שלחתי לו תמונות וסרטונים של המקום, הוא סינן. התקשרתי, הוא סינן. ניסיתי לדבר עם אמא שלו אבל גם זה לא עזר בשום צורה. בסופו של דבר הוא עדיין ממשיך לא לדבר איתי ואיבדנו יחידת דיור פשוט מושלמת. שאולי, אולי אם היינו עוברים אליה, העצמאות מההורים הייתה משנה את טיב הקשר.

שלא תבינו לא נכון, אני לא רוצה להוציא את עצמי כמלאך. בכל זוגיות תמיד השניים אשמים אם משהו לא עובד. אבל הפעם דרכתי על האגו שלי ורציתי לתקן ולעשות משהו טוב. וכבר שבוע ... לא מדבר איתי, לא מתקשר ופשוט מסנן.

אני שבורה מאוד כי יכול להיות שזו פרידה, אבל האם לא מגיעה לי פרדה שהיא לפחות וודאית? אני הרוסה מאוד, זאת סיטואציה קשה בה אתה פשוט מרגיש לבד ולא חשוב

דעות? אשמח לדבר עם מישהו :(