קשה לי בלעדיו, לא מאמינה שזה נגמר ככה...

שלום לכולם. קודם כל רציתי להגיד שיש כאן אחלה אנשים שעוזרים ונותנים עצות ואני ממש אשמח אם תנסו לייעץ ולעזור לי כי אני ממש זקוקה לזה וכבר לא יודעת מה לעשות..
אני בת 20 ולפני כחודשיים חבר שלי נפרד ממני. אפשר להגיד שזה לא בא לי "בבום" כי החודש וחצי האחרון של הקשר שלנו לא היה משהו. היינו רבים הרבה, היה ריחוק מסויים והרגשתי די לבד. חשבתי שזה סתם תקופה ושזה יעבור והכל יהיה בסדר, אבל זה קרה , והוא אמר לי שהוא מצטער אבל הוא מעדיף שניפרד והוא בזמן האחרון הרגיש שהוא כבר לא כזה אוהב אותי ולפעמים לא כזה נמשך אליי והוא לא רצה לומר לי כי חשב שזה יעבור אבל זה לא עבר.. בקיצור ניסינו לתת הזדמנות לקשר שלנו וזה לא הצליח, ואז ניסינו לתת עוד צאנס ושוב לא הצליח.. אני מבחינתי נלחמתי עלינו ובאמת נילחמתי על הקשר שלנו וניסיתי להיות יותר קלילה ולא להיות קשה איתו ולא לחפור יותר מידי והיה רגע מסויים שהאמנתי באמת שהכל יסתדר ביננו ונחזור להיות כמו פעם. בקיצור החלטנו להפרד סופית. אמרתי לו שאני רוצה שניפגש ונדבר על זה פנים מול פנים ונסגור את כל הדברים בצורה יפה כי זה חשוב לי.הוא הסכים ונפגשנו בפעם האחרונה.. בפגישה שלנו היה לי די קשה כשראיתי אותו ואני ראיתי שגם לו קשה. התחבקנו ודיברנו וצחקנו בהתחלה כאילו הכל בסדר, והוא אמר לי "את יודעת אני כועס עלייך" שאלתי "למה?" והוא אמר "כי אני מרגיש שאני נמשך אלייך עכשיו שוב.." זה רק עשה לי יותר רע לשמוע את זה אבל שנינו ידענו בתכלס שזהו.. שזה כבר נהרס ועדיף לחתוך.. בקיצור דיברנו פנים מול פנים בפעם האחרונה ונפרדנו.
היו עוד כמה פעמים אחרי זה שדיברנו בטלפון אבל אנחנו כבר לא מדברים יותר וזה נגמר סופית..
מאז , ממש ממש קשה לי.. אני באמת אהבתי אותו והוא באמת היה הגבר היחיד שגרם לי להאמין שכן יש דבר כזה אהבה, הוא תמיד התייחס אליי בכבוד, לא לחץ עליי בשום דבר, תמיד דאג לי ונתן לי להרגיש מיוחדת והעניק לי אהבה.. אני כותבת את זה בדמעות כי כואב לי.. הוא היה החבר הראשון שלי,נשיקה ראשונה,אהבה ראשונה. לא שכבנו (אני עדין בתולה) אבל עשינו דברים מיניים והוא היה הראשון שלי בכל מה שקשור להתנסות מינית וכו'. הוא אף פעם לא לחץ עלי לעשות משהו שאני לא רוצה,ובאמת שהוא התנהג כמו גבר אמיתי. היינו ביחד 10 חודשים. אני עדיין חושבת עליו וכואב לי כי אני באמת הייתי בטוחה שמצאתי את האחד שלי ובתקופה האחרונה שלנו ביחד הוא כל כך פגע בי אפילו שזה לא היה בכוונה, אבל לא האמנתי שזה ייגמר ביננו ככה, לא האמנתי שהוא יגיד לי שהוא כבר לא אוהב אותי, והוא אמר לי דברים כל כך כואבים שבחיים לא חשבתי שזה ייצא לו מהפה.. אני ממש נילחמתי על הקשר שלנו אבל כשהבנתי שזה כבר לא יעזור אז כבר הרמתי ידיים..:(

אני רואה איזה גברים יש היום בחוץ ובאמת שכולם חארות, לפניו היה לי ממש קשה לסמוך על גברים ועכשיו קשה לי עוד יותר.. אני מרגישה כל כך לבד, מרגישה שבא לי להכיר מישהו ולהיות בזוגיות, זה ממש חסר לי ואני לא יודעת מה לעשות..
מצטערת שחפרתי אבל הייתי חייבת לפרוק מה שאני מרגישה.. תודה לכולם..