נשמע כמו פוסט טראומה?

כתינוק בין שלושה חודשים אחי הגדול ממני בחמש שנים חלה והושפץ במצב קשה ובמלחמה על חייו הוא עבר מוות קליני פעמיים ולבסוף קיבל את הזכות לחזור לחיים ''שלושה פעמים'' אך אחרי קומאהה מעל לחצי שנה ומפגיעה מוחית עם אפלפסיה קשה הוא לבסוף ברוך ה' חזר הביתה.
לפי זה שהיום אני יודע בתקופה הזאת היה קשה ולחץ בבית, אמא נכנסה לדיכאון קשה ולא יכלה כל כך לתפקד (מי יכול לשפוט אחרי לידה וילד שני שעובר כזה מקרה ) כתינוק אבא ואחותי הבכורה היו אלה שטיפלו בי כי אמא לא יכלה בשלב הזה כי אחרי המקרה כזה לוקח זמן לחזור לשגרה

דבר נוסף בחיי בגיל כבן שמונה חודשים עברתי חנק במיטת מיים והושפזתי בנס לפני ש... היום אני יודע שהגוף זוכר את זה ברוך ה' עברתי את זה וצמחתי לי עד פה

עם השנים בילדותי בבית הייתי משחק עם המשחקים ושומר על אחי כי היה אסור לעזוב אותו לבד, רגע אחד של חוסר צומת לב אליו והוא יכול ליפול ולפרקס. זכור לי לדוגמה באחד המקרים באממטיה הוא קיבל התקף נפל והראש לתוך המיים הוא התחיל להיחנק, במקרה הזה הייתי בסביבות הגיל ארבע ואני רואה הוא מפרקס הראש במיים ולא אפשרי לנשום , מה לעשות האאא להרים לו את הראש, אני מראים לו את הראש ואני חושב לעצמי ואיי הוא כבד וקשה לי להחזיק אותו , הוא כל כך רועד מהפרקוס, אז מה עכשיו לעשות? האאאא לצעוק לאבא ואני צועק אבא אבא אבא וכמובן אבא נכנס בריצה וישר לוקח את העניינים לדיים אז אני נישאר עומד בצעד וצופה כי עכשיו זה הזמן שלי לעמוד לבד ולהעקל את אינפורמציה הזאת ואבא לוקח אותו לחדר לישון מס שעות וקיצר זה ככה שנים של חוויות כאלה במקרים כאלה ואחרים שחוזרים על עצמם לעורך השנים ועד היום

בגן זכור לי הבושה כי היה בורח לי פיפי והייתי מקבל התקפי חרדות כאלה שלא מובנים לאף אחד
בלילות מתעורר לצעוק לאבא ואז צריך לחייב את עצמי להמשיך לישון לבד

נדלג קצת על השנים שהיו לי ונדמיין עכשיו , אני בן שבע, אחי בין 12 והמשפחה עושה עליה לארץ לפחות רוב המשפחה אחות אחת נשארה באירופה סירבה להגיע

שנה ראשונה בארץ 2001 בזמן האינדיפדה הספקנו לחוות ניסיון פיגוע של שלושה פליסטינאים חמושים שירו לעבר החלונות הבתים גם בבית שלנו ותודה לצה''ל ומג''ב איש לא נפגע והאירוע חוסל

שנה ראשונה שלי הספקתי לעבור שלושה בתי ספר אף אחד לא יכל לשלב ילד שאינו דובר את השפה ובית הספר הרוסי שניסינו היה שם בשבילי יותר קל ללמוד רוסית ולא עברית אז אין מי שילמד אותי שפה
אז פה עם זה שגם הפריע לי המעברים אז התפתח קשי התמודדות נוספים אצלי פתאום אין חברים ובתי ספר חדשים כל הזמן אני לא דובר את השפה מקום חדש הפיגוע וכל המצב הזה בבית אז טבעי לא?

והתחלתי לפתח התנהגות עלימה ככה שמהר לא ידעו להתמודד איתי קיצר הבמצב התגלגל לזה שלא נשארתי בבית ספר אחד יותר משנה אחת ושניסו לתת לי ריטלין המצב רק החמיר וגם זה היה שבילי חוויה ממש לא טובה כי זה לא היה באמת הפתרון

שנים עוברים אני לא מסתדר בבתי הספר עובר פנימיות ומקומות ובסוף מתייאש מהלימודים ויוצא לעבוד אני שנה וחצי לפני גיוס לבד לרוב ובזמן הפנוי נתפסתי בעולם הכנאביס התחלתי לעשן ולשרוף זמן
עובד ומעשן ככה עד הגיוס אז בגיוס הפסקתי לעשן כי עכשיו אני חייל אני על מדים הייתי מוכר כחייל בודד חריג וגם מובהק
ועם כל ההתמודדויות שלי הצלחתי להגיע לקרבי (פחות או יותר) ולסיים שלוש שנים בשירות לא יציב אבל גם לא בעייתי אני מתכוון גם בצבא ידעו שיש לי קשיי התמודדות וזה פתח לי הרבה אפשרויות להחליף מקומות וקח היה

קיצר שמונה חודשים לפני השחרור הכרתי בחורה טובה יצאנו והתפתח רומן אך לבסוף הקשיים שלי הכבידו עליהה והיא ואני לא ידענו להסתדר אז נפרדנו רק ש-עכשיו אנחנו מחלקים הורות ביחד הזמן קצת עובר והתביעת המזונות הגיע כחצי שנה לאחר השחרור
אני מרושש קשה לי ללמוד ועם כל האשמות והבלגנים אני מצאתי את עצמי בדיכאון רוצה למות ונכנס למצב של השרדות עוד פעם

היום אני מכיר את המושג
פוסט טראומה אז עברתי הרבה בחיי אבל לא ידעתי לעולם לשייך את זה למשהו שהיה בעבר לבין ההתמודדות שלי, ביום יום ובעצם ששמעתי על התסמינים של PTSD ולמדתי את ההבדלים של טראומה לטראומה מורכבת התחלתי לחשוב על המציאות שלי בצורה קצת אחרת
כי הבנתי שזה כן מדבר עלי הרגשות בושה או אשמה שחשתי פתאום קבלו באמת סיבה ועל זה שאין ביכולתי לעזור נגד התופעה הזאת שחוזרת על העצמה יום אחר יום, ולא יודעתי איך להתמודד עם הקושי שעולה עלי ברגעי
הקושי ולשלוט ברגשות שלך אחר זה יהיה קשה יותר וקשה יותר כי הכעס רק גודל והכאב לא עוזב
תקופות של אובדן תשומת לב וריכוז חלק יגידו (דיסוציאציה)
תסמינים גופניים, כמו כאבי ראש, סחרחורת, כאבים בחזה וכאבי בטן.
מתנתק מחברים ומשפחה.
קשיים ביחסים
התבודדות וכל זה אני מכיר כל כך


טוב סליחה שחרפתי עד פה אני יכול להמשיך כי זה לא נגמר אני בקרוב בן 27 ואני עדיין לבד ומרושש וחווה את הקשיים האלה גם שאני כבר רחוק מהבית ובעצם יושן לבד הקשיים לא עוזבים

עכשיו אני כותב פה כי אני רק מחפש לשפר את עצמי לטובת הילד שלי כי זה לא פייר שהוא לא מכיר את אבא והחוסר הבנה למצב הזה שאני מתמודד מביא אותי לפחד לחזוא לארץ החוסר הכלכלה שלי מביע אותי ללא אפשרות לעמוד במזונות ובקושי להחזיק את עצמי
אני לא קבלתי הבחון לבעיה הזאת ולא קבלתי לעולם דמי הבטלה או תמיכה משום גורם
התמיכה יחידה זה מהמשפחה שלי ונמעס לי כל כך לבקש מיהם עזרה. המצב הזה לא יכול להמשיך אם אין תשובה תמיכה עזרה לבעיות האלה אז מה הטעם להמשיך אני לבד וכמו עכשיו אין כוחות יותר להמשיך

בשביל מה לי לחיות אם אני לא יכול לתפקד ולחיות חיי איכות ולמה לכם להגיד לי להילחם על חיי אם כל המערכת רק שוחכת מקיומי כמו שאמרתי אני לבד בכל דבר שאני עושה וזה נמעס