בשנה האחרונה הקשר ביני לבין אמא שלי התנתק כמעט לגמרי.
היא גורמת לי להרגיש שכל דבר שאני עושה לא פאקינג טוב מספיק בשבילה וכבר באמת שאין לי את הכוח להמשיך להילחם בה.
כל דבר שאני אוהבת היא מנסה לקחת ממני, אם זה את החברים שלי, את הזמן החופשי שלי או כל דבר אחר שיכול לעשות לי טוב, או לשמש לי בתור מקום מפלט מהבית שלי שפועל כמו סיר לחץ, בין אחותי הגדולה שכלום בחיים שלה לא מסתדר אז היא מוציאה עליי את כל התסכול, לאמא שלא אכפת לה איך ומה עובר עליי כל היום חוץ מציונים בבית ספר וחדר מסודר, לאחות קטנה שמוצצת לי את הדם כל היום, וכל פעם שאני מוצאת חלון הזדמנויות של לצאת מהבית אפילו לשעה גם את זה היא חייבת להרוס לי כי לטענת אחותי הגדולה אני "זונה שכל מה שמעניין אותה זה החברות הזונות שלה ובנים" למרות שאני בחיים שלי לא עשיתי שום דבר שיכול להעיד על זה שאני זונה, אני לא שותה, לא מעשנת, בחיים שלי לא היה לי חבר, ואני מרגישה שכולם מנסים לשגע אותי כבר ולאט לאט זה מצליח להם. אני מרגישה שאני נכנסת לדיכאון ושלא טוב לי במקום שבו אני נמצאת...
כח טיפה של שמחת חיים או רגש כלפי האנשים שנמצאים אצלי בבית פשוט התנדף ולאף אחד לא אכפת מספיק בשביל לשים לב לזה שגם לי קשה עם המצב ועם מה שקורה... פשוט בא לי לצאת מהבית כבר, לברוח, להיעלם לכמה ימים ולנקול את הראש, בא לי להרגיש שוב מה זה להיות שמחה בלי ששום דבר יקטע את זה או יפריע לזה, בלי צעקות, בלי ריבים, בלי בכי ובלי דמעות...
כל מה שאני רוצה זה כמה ימים של הפסקה מכל מה שקורה עכשיו כי באמת שכבר קשה לי ונמאס לי.
בבקשה אני צריכה עצות על מה לעשות ואיך אני מתקנת את הקשר עם אמא שלי כי באמת שאני אוהבת אותה ואני לא רוצה שיהיה ניתוק, אני רוצה להפסיק להסתכל עליה ולראות רק מבט מאוכזב, אני רוצה להרגיש שהיא אוהבת אותי, אני רוצה לחזור להיות כמו שהיינו פעם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות