שלום אסק פיפל
כפי שהבנתם מהכותרת, הייתי עם בחור יחסית הרבה זמן (שנה וחצי) בזוגיות ראשונה והוא נפרד ממני.
אני כל הזמן ידעתי שהקשר לא יוביל לחתונה, לא דמיינתי אותנו עם ילדים, ולא נמשכתי ממש למראה החיצוני שלו. אבל הבחור היה מקסים והיו לנו חוויות טובות.
אבל כן אני זוכרת שהיו רגשות אליו, בגלל זה רציתי בקשר, בלי לחשוב עד הסוף מה יהיה בקשר והאם זה כדאי. פשוט זרמתי עם העניין.
אבל כשהוא נפרד ממני זה ממש מוטט אותי, הרגשתי שעולמי נחרב.
אבל אני לא מבינה את עצמי, אולי תוכלו לעזור לי.
אם לא באמת ראיתי אותנו מתחתנים ולא נמשכתי אליו, למה היה לי כל כך קשה בסיום?
תמיד הייתה לי תחושה פנימית שניפרד מתישהו. שזה יגיע.
וזה דווקא טוב שזה הגיע ממנו כי לי לא היה "אומץ" לחתוך.
זה היה לפני חצי שנה, ואני עדיין חושבת עליו רוב היום...
אני מבינה שזו הייתה טעות להיכנס לזוגיות כזו (הייתי ילדה קטנה יותר בלי ניסיון)
בכלל אהבתי אותו? ואם לא באמת אהבתי אותו למה אני ככה מגיבה?
תודה לעונים :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025