היי, אני בת 17 בכיתה יא ואני שונאת את החיים שלי.
תמיד היה לי קשה מבחינה לימודית, יש לי ציונים לא טובים, כל ציון שאני מקבלת ואני לא מרוצה מוריד אותי עוד ועוד. קשה לי לנהל את הזמן שלי, אני מאוד רוצה להצליח,זה חשוב לי מאוד אבל אני פשוט לא מצליחה. דוגמה- יש לי מחר מתכונת ואני רק בוכה כל היום במקום ללמוד. שאני רוצה נחמה או עזרה אני פונה לחברות שלי אבל זה מוריד אותי עוד יותר, הן חכמות בלי להתאמץ. הן אומרות לי שגם להן קשה למרות שהן קיבלו במבחן 50 נקודות יותר ממני. זה מוריד לי את הביטחון שלי, ואין לי בכלל. וזה רק מבחינה לימודית. במשפחה זה מסובך. אין לי קשר טוב עם ההורים, הם לא יודעים עליי הרבה שאני חושבת על זה, יש להם דעה או דרך חיים מסויימת וזה לא ישתנה בחיים. כדוגמה אני אוהבת להתלבש בצורה מסויימת שכולם מתלבשים ולי לא מרשים אז אני מוצאת את עצמי מתחבאת רוב היום שלי כדי שלא יראו שהחלפתי בגד וזה לא אותו בגד שלבשתי שיצאתי מהבית. בנוסף לזה אני שונאת את איך שאני נראת, הלוואי שהיה לי את הכוח והסבלנות לעשות ספורט או לשמור על תזונה נכונה ובריאה אבל הנחמה היחידה שלי לבעיות שלי זה אוכל ואני אוכלת כל היום. עוד דבר אני מפחדת שאני אשאר לבד כל החיים, בלי מישהו שיאהב אותי ויהיה איתי בחיים. אין לי בטחון עצמי גבוה בכלל, אני מפחדת לעמוד מול קהל, לדבר, לצחוק וזה משגע אותי. יש לי סוג של התקפי חרדה לפני דבר גדול שצריך לקרות. בקיצור נמאס לי מהכל! דבר אחד טוב- אני אוהבת לפרוק באפלקיצה הזאת במחשבה שזה באמת יעזור לי אבל זה לא.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות