לא מצליח להבין מה קורה לי בראש. מה לעשות?

היי ,
מתנצל מראש אם זה יהיה קצת ארוך ויחד עם זאת מעריך מאוד את הקוראים והמייעצים.


אז ככה לאחרונה יצאתי מקשר ארוך של 5 שנים , בזוגיות לא משהו בין אם בפן המשפחתי (מהצד שלה ) ובינינו שהפכה כמובנת מאליו עם הזמן ויש לומר שהתעסקתי בעצמי בזמן הזה בין אם זה דרכים לא חוקיות להשיג כסף הביתה וכו' עם הזמן עלו לה מים עד נפש והחליטה שזה נגמר , בהתחלה קיבלתי את זה קשה.
היום אני כבר חודשיים בערך אחרי , הפסקתי עם מה שהייתי עושה , זרקתי את כל האנשים הלא טובים מחיי , התחלתי ללמוד במכינה לתואר , נרשמתי למאמן אישי (צריך להתנפח רזיתי המון).
אני מדבר עם יחסית המון נשים ואפילו עם חלקן כבר שכבתי על מנת להשכיח.

אני לא אשקר רוב השבוע אני קם ועולה לישון מבלי לחשוב עליה אבל לפני יומיים נכנס לי ג'וק למוח לחייג אלייה לשאול איך היא מסתדרת בימים האלה (אנחנו מהדרום)
השיחה הייתה די אכזרית משני הצדדים . יש לציין שלא דיברנו בכלל חודש וחצי בערך מאז הפרידה .

ירדה לי אבן עצומה מהלב כי חשבתי שאולי יש סיכוי שבאמת נחזור ואו חלילה שתופיע לי באמצע קשר חדש שאפתח אבל לאחר השיחה הזו אני יודע לחלוטין שזה לא יקרה.

ומשבוע בערך לאחר סיום הקשר (לפני חודשיים) אני מוצא את עצמי יושן ליד מישהי שאני לא רוצה בכלל בין אם היא מתחלפת או סתם יזיזה , לא אשקר אף פעם לא חשבתי שאגיע למצב שאני כבר לא מייחס להן חשיבות לא הייתי אכזרי כזה . חיצונית אני עושה את הערב הכי מושלם שיש אם זה ארוחה טובה ושיחות עמוקות ועד האינטימיות . אבל בתוך תוכי אני חצי מת .

איך זה הגיוני שאני יכול להיות הפסיכולוג של כולם אבל לא המטופל של עצמי ??
אני חייב לציין שזה קשר ארוך ראשון שלי בחיים , כל חיי הייתי פרפר , ותאמינו לי שזה הקללה הכי כואבת שיש לגבר , הכל נראה זוהר מבחוץ אבל רקוב מבפנים.

אני רואה את כל המכרים שלי מהעבר בין אם גדולים ממני ואו קטנים כבר עם ילדים ומשפחה ופשוט אצלי זה התפוצץ ברגע האחרון , אני אולי מקנא שאני מסתכל על תמונות שלהם , אבל מוציא את המחשבה הזו ומאחל להם את כל הטוב שבעולם ושגם זמני יגיע , למרות שקשה לי ומעולם לא הייתה לי דחיית סיפוקים בחיי.
ומעולם לא התפשרתי ואני גם לא מתכוון להתפשר כי בעיניי זה גרוע שלא שמים לב לסממנים בהתחלה ומשלימים עם "יהיה בסדר היא תשתנה" ואו נורות אדומות כמו משפחה של הצד השני זה הופך לאלמנט מכריע בפרידות וריבים .

אני כ'כ משתוקק לבית ומשפחה שאני פשוט נחנק מבפנים כי אני יודע שזה עכשיו עוד מבחן חדש של מינימום שנתיים ולך תמצא אחת שבאמת טוב לך איתה ושהיא באמת נכונה לקשר ולא רק בסקס וכו' אני פשוט מרגיש אני הולך להשתגע. אז אני הולך לים ויושב על המזח נרגע לכמה שעות וחוזר לשגרה , עם כל מה שיש לי אני מרגיש כבוי מבפנים וזה גומר אותי פשוט גומר אותי


בנושא הלימודים :

קיבלתי "רגליים קרות" לאחרונה , בעיקר מהלימודים שלא אסתדר ובגלל שאני בין הבוגרים במכינה (27) לא יהיו לי חיי חברה ועוד מחשבות מוזרות כאלה שמציפות אותי לאחרונה , ביום יום שלי אני כמעט לבד כי זרקתי את כל הרעים מחיי והחלק הטוב הוזנח במערכת יחסים שהייתה לי אז נשאר לי אחד או שניים שגם הם עסוקים בחיי היום יום שלהם ואו שאני לא מתחבר לחברה שלהם אז מאוד קשה לי . אז את רוב היום שלי אני מבלה בעיקר בסביבת נשים ובלהתחיל עם חדשות אולי זה כדי להשכיח לא יודע אבל שאני בשיחה עם מישהי אחרת פשוט כל הרוע הולך ממני אבל שהשיחה נגמרת המחשבות שוב יוצאות להתקפה על המוח שלי.

נרשמתי ללימודים קודם בשביל העתיד שלי , אבל בין היתר גם ליצור חיי חברה חדשים ולהגדיל אותם עם אנשים איכותיים ולא "הבררה" שברחוב כי אותם הכי קל למצוא .

כן אני יודע הפוסט משדר ביטחון עצמי "בשמיים" אבל מה זה שווה אם לא הגעת לנחלה שלך ? מה זה נותן ? בסופו של יום אף אחד לא רוצה להזדקן לבד אף אחד!
וגם לא מאוחר מידי כי בכל זאת אני גם רוצה להנות מהילדים שלי אז למה הכל קורס לי למה אני לא מצליח לפתח רגש ? עם כל הדלתות שנפתחו לי מאז שנגמר הקשר אני עדיין מחפש את החצי הריק ולא המלא , כן אני יודע שהלב שלי עדיין לא החלים ובכל זאת זה סוג של "טראומה" למוח אבל כמה זמן ??

אשמח לעצות מכם , תודה רבה!