היי בקורונה היינו בסגר וממש אהבתי להיות עם עצמי וממש השקעתי בעצמי והתמקדתי בעצמי כל כך ששכחתי מחיי החברה. כלומר לא בדיוק שכחתי... פשוט ממש נהנתי להיות לבד עם עצמי(ואני עדיין נהנת) פשוט עכשיו כשחזרנו לבית ספר מסתבר שהחבורת בנות שהייתי בה התפרקה והתפלגה לקבוצות קטנות יותר(היינו 11 בנות וניהיו 2 קבוצות) ואותי די השאירו בחוץ. או יותר נכון לא נכנסתי לאף אחת מהקבוצות. עכשיו משהו הזוי: כל קבוצה מסוגרת וכל פעם כשאני באה לדבר איתן אני מקבלת "זאת שיחה פרטית אז כיאילו ..." ודופקות לי מבטים של עופי מפה. אפילו ה"חברה הכי טובה" שלי דפקה לי את זה. בקיצור, קרו מספר דברים שלא אפרט כאן והן התגלו לי כצבועות ואנשים שאני לא רוצה שיהיו בסביבה שלי(גם אם הייתי רוצה שהן יהיו, הן לא היו נותנות לזה לקרות, כי שוב פעם, הן "בשיחה פרטית" 24/7. מעניין שהן בשיחה פרטית עם כל העולם חוץ ממני)
בקיצור, אנחנו חזרנו לבית ספר וזה היה פשוט נורא. מצאתי מלא פעמים את עצמי לבד בהפסקות. שונאת את התחושת החוסר אונים הזאת שאין לי לאן לברוח.
*אני מנסה להחתבר עם אנשים אחרים, אבל כולם פשוט או מתעלמים ממני(ליטרלי מתעלמים,אולי הם לא שומעים אבל לא יודעת) או שעונים לי ממש יבש. ובכללי אני לא בן אדם חברתי, ואני על סף חרדות חברתיות פה וזה פשוט ממש מקשה עליי. אם אני בסביבה של אנשים נחמדים שלא דופקים לי פרצופים אני יכולה להיות ממש פתוחה אנרגתית וקופצנית, אבל אני מרגישה ככ לא בנוח בבית הספר וזה סוגר אותי לגמרי. היום בטעות נפלט לי ליד אמא שלי שאני רוצה לעבור בית ספר והיא הגיבה בצורה מוזרה כזו... היא מבינה שעובר עליי משהו אבל היא לא יודעת איך לעזור לי. וגם אני לא יודעת איך לעזור לעצמי. אז פה אני פונה אליכם.
למה אנשים ככ סגורים לאנשים חדשים? או שזה רק אליי ככה? מה אני עושה???? אני ממש לא רוצה ללכת לבית ספר זה פשוט ככ לא נחמד ואני מעדיפה זומים... עוד 21 חודשים אני צריכה להיות במקום הנוראי הזה...
(לפנות למורים או יועצת זו לא בדיוק אופציה... הנהלה שלנו לא ממש מתעניינת בתלמידים)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות