כןןן
אני מרגישה שבורכתי בהכול בחיים חוץ מדבר אחד- חברות/ים.
אני בן אדם ממש חברותי, אכפתי, נחמד ורגיש.
אני מרגישה שאני מפספסת את תקופת ההתבגרות שלי: תקופה שיש בה ריגושים, חוויות עם אנשים וחברים, צחוקים וכו'. ואני באמת סובלת מכל התקופה של החטיבה תיכון במקום להנות ממנה.
יש לציין שהייתי בחבורות וחברויות שנגמרו מאוד מהר והיו מאוד רעילות (זה לא שלא היו לי חברים). כרגע יש לי 2 חברות, אבל לא באמת. אני מרגישה שהן כל הזמן שופטות מה שאני עושה ושמגיע לי יותר טוב מהן. אני אתן לכם דוגמא- סיימתי את המתכונת בהיסטוריה ויצאתי בהרגשה ממש טובה, אחרי זה אחת החברות כותבת לי: "מה? סיימת את המתכונת רק בשעתיים וחצי, בטח נכשלת!" והשנייה "כן זה לא הגיוני, כנראה תצטרכי מועד ב'". אני באמת שואלת למה היחס הזה מגיע לי?, אני מתייחסת אליהן כל כך טוב וזה מה שאני מקבלת.
בכללי אנחנו די שאריות שהתקבצו ביחד, שאריות שלא עובדות ביחד. הן מאוד כבדות וזקנות כזה בהתנהגות ואני מאוד קלילה, לא שמה על אף אחד ומחפשת ריגושים.
לגבי ילדים שאיתי בבית ספר, אין כל כך מה לדבר. באזור שאני גרה בו כל אחד חושב שהוא מבין ויודע יותר מהשני וכל אחד טחון יותר מהשני (בקיצור סנובים).
אני מחפשת חברים אמיתיים, בוגרים, grounded כאלה.
איפה ואיך אני יכולה להכיר אנשים חדשים?
תודה:)
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025