בחודשיים האחרונים החלפתי 3 עבודות. לא משנה איפה אני עובדת, כל יום עבודה מתחיל בדיכאון חזק עם תחושה שאני עושה משהו שעושה לי רע. אני מכריחה את עצמי ללכת למקום שעושה לי רע. לפעמים אני מחזיקה בכוח את הדמעות בדרך לעבודה, וכשאני מגיעה הקול הקבוע בראש שאומר "אני לא רוצה להיות פה". אני עובדת 8 שעות שמרגישות כמו נצח, שוחקות אותי פיזית ונפשית (כרגע קופאית בבית קפה, עבודה יותר קלה מזה אני לא אמצא). אני מגיעה הביתה ב6 ונדבקת מול המסך, אומרת לעצמי שאני צריכה את הזמן הזה לשקט הנפשי שלי (וזה נכון). אני צריכה את הכמה שעות האלה של להיות עם עצמי ולהירגע מהעבודה המסריחה שלי. ואז כבר 10 בלילה. והלך היום. וכל האנרגיות שלי התבזבזו על העבודה. לא נשאר לי כלום לעצמי. אין לי זמן לנהל את הבית. כל הכלים בכיור כבר כמעט חודש. כל הכביסה הנקייה על המיטה, כל המלוכלכת על הרצפה. אני בקושי אוכלת כי אין לי כוח לתעסוקה של אוכל ובישולים (הארוחות שאני מקבלת בעבודה מצילות לי את החיים ממש).
לא מצליחה לצאת מהלופ הזה.
לא משנה איפה אני עובדת אני סובלת. מרגישה שזה גוזל ממני את כל האנרגיה. כבר לא יודעת מה לעשות. הרי עבודה צריך. כסף צריך. לפעמים אני מתפטרת ולא מחפשת עבודה חודש פשוט כי אני צריכה את המנוחה הזאת, ואז אני מצליחה להרים את עצמי לנקות את הבית, ללכת לרופא שדחיתי כבר חודשים כי אין זמן וכוח, לתקן מה שצריך לתקן, ואז מוצאת עבודה ושוב הכל מתמוטט וכל דקה חופשית שיש לי אין לי כוח לצאת מהמיטה. אני מרגישה כמו עבד. כמו שפחה. להקים את עצמי בבוקר בכוח ולהכריח את עצמי ללכת למקום שעושה לי כל כך רע. וזה לא מקום עבודה ספציפי, פשוט התחושה הזו, שאני חייבת ושאין לי ברירה.
מה עושים עם זה.. אני באמת עד כדי כך מפונקת?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025