אוהבת
אני נמצאת בזוגיות שעל פניו היא נראית מדהימה. הבחור קשוב ועדין, מאוד זורם עם תחומי העניין שלי למרות שהם שונים משלו, הוא תמיד דואג ושואל ואני מרגישה שיש לי תמיד למי לפנות ולקבל תשובה חכמה והגיונית שתעזור לי.
אבל משהו מרגיש לי בפנים שזה לא מה שאני מחפשת. למרות שאני לא יודעת באמת מה חסר לי בו.. זה יותר אצלי. אני לא מצליחה להיפתח ולהשתחרר כמו בסיטואציות אחרות שאני מרגישה בנוח. לא מצליחה לחפור בהתלהבות כמו שאני בדרך כלל (למרות שהוא יקבל את זה ואפילו יאהב את זה) משהו חסום אצלי ואני לא מבינה למה..
יש לי נטייה להרס עצמי זה משהו שליווה אותי במשך החיים אבל בזוגיות אני אמורה להרגיש הכי משוחררת בעולם לא? להרגיש שאף אחד לא מסתכל עליי ואני יכולה לעשות מה שאני רוצה.
הבעיה היא לא אצלו, זה ברור לי, השאלה אם הבעיה שנמצאת אצלי היא נורה אדומה? זה קשר שאני צריכה לצאת ממנו? לא בא לי להיות שקטה וסגורה עם החבר שלי. בא לי להרעיש, בטאקט, אבל להרעיש. להשמיע את הקול שלי בהתלהבות ולא בביישנות של ילדה חסרת ביטחון..
יש לציין שזה לא קשר טרי.. אנחנו ביחד יותר משנה ולמרות שזה משתפר לאט לאט אני מרגישה שהקצב הזה כל כך איטי ולא מתאים לי ככה להרגיש כלואה וגם להרגיש שזה באשמתי..
כשאני מחבקת אותו הלב שלי מרגיש כל כך מסופק. אבל אז אני יושבת מולו ואין לי מה לספר לו חוץ מזה שאני אוהבת אותו ושהוא נראה מדהים.. אולי אני פשוט נשמכת אליו בטירוף ונקשרנו? או שזו באמת אהבה...
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025