תקופת החטיבה שלי היתה התקופה הכי נוראית דיווחתי,בעיקר כיתה ט' עברתי לבית ספר חדש עקב שבבית הספר הקודם היו מציקים לי,וגם בבית הספר החדש לא היה אי אי אי,ואפילו יותר גרוע,יום יום ילדי השכבה היו יורדים עלי,אלימות פיזית,אלימות מילולית,צילמו אותי ללא רשותי,לעולם לא אשכח שהמורה יצאה לרגע החוצה,אחד התלמידים ניצל את האופציה וזרק לי נעל לראש,שנה של סבל,שנה של שנאה עצמית,שנה שבה הכאבתי לעצמי,עד שעברתי שוב בית ספר..
הינה עברו השנים סיימתי בית ספר,התגייסתי,השתחררתי,התחלתי לימודים,עלה לי הביטחון ב90 מעלות,אני חלק מחבורה מדהימה,אני אוהבת את עצמי!
לפני יומים אחת הבנות שהיתה איתי בשכבה,אמנם לא היתה חלק מהחברים,אבל כן היתה חברה טובה של אותם ילדים כתבה לי בדיוק כך:
היי מאמי מה קורה?רוצה לבוא לפגישת מחזור של כל השכבה?ביום חמישי?
אמרתי לה שאחשוב על זה,עכשיו...אני יודעת,עברו 6 שנים לפחות,כולנו התבגרנו,השתננו,אבל אני באמת לא מסוגלת לראות אותם,אני כותבת את זה ואני רועדת,רועדת בפחד,אני רואה את הילדה הזאת בכיתה ט כל-כך חסרת אונים,כל-כך מפוחדת, שכלכך צריכה עזרה אך אין מי שיעזור,אותה ילדה שכנעה אותי,אמרה לי נו עברו 6 שנים את עדיין בתוך זה?אל תהיי עם אגו זרמי,אני באמת לא רוצה לבוא,אני לא מסוגלת לעשות את הצעד הזה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025