פער גילאים בקשר זוגי. האם להגיד לו מה אני מרגיש כלפיו?

הכרתי מישהו באמצעות אפליקציית היכרות.
דיברנו במשך שבועות רבים, ללא איזכור על מין פעם אחת. הרגשתי שהוא האדם המושלם, נהנהתי לדבר איתו, הוא מאוד מצחיק, והוא תמיד היה קשוב כשהייתי במשבר.
כבר מהתחלה הוא טען שבהתחשב בפערי הגילאים (באותו הזמן 21-37), זה רק יהיה משהו ידידותי ומיני.

לאחר זמן רב נפגשנו סוף סוף לראשונה, ומאז גם מספר פעמים נוספות, בהן הוא (37) טען שזה רק משהו ידידותי, אני התחלתי לפתח הרבה רגשות כלפיו. הוא פשוט מושלם בעייני, וכל מה שאני יכול לרצות בקשר.

כל הקשר הזה היה הדדי, הצעות שוות של רצון להיגפש, וכל אחד "התחיל את השיחה" מספר זהה של פעמים. המפגשים איתו הרגישו לי מאוד אינטימים, ומכל הקשב שלו, איכשהו רציתי להאמין שהוא גם מעוניין בי, וכך פיתחתי לעצמי ציפיות רבות. ופשוט השלתי את עצמי כמו מפגר.

לאחרונה, הוא הפסיק ליזום שיחות, והצעות למפגשים מגיעים אחת לשלושה שבועות, אם לא יותר..
ואני סוף סוף מפנים את מה שתמיד ידעתי והדחקתי... שהוא לא מעוניין בי,כפי שאני כ"כ מעוניין בו...
ואין לי שום תלונות כלפיו, הוא היה כנה מההתחלה, ובכל זאת, הרגש גרם למוח שלי להפסיק לחשוב בהיגיון.

זה כל כך כואב כשיש מישהו שאתה רוצה שהוא יהיה הדמות המרכזית בחייך, בעוד שלו, לא באמת אכפת ממך כל כך..
איך מתמודדים עם ההרגשה הזו? איך אני יכול להרגיש טוב עם עצמי בהתחשב בעבודה שהאדם שאני הכי רוצה, בעינייו אני סתם דמות משנית.

איך אני מעכל את המחשבה, כשאני הבטתי לו בעיניים ונישקתי איתו, חלפו לי בראש מחשבות של רצון להיות איתו לתמיד, בעוד שלו זה היה חלק מהאקט המיני בלבד?
מה שלי היה כה אינטימי, עבורו היה רדוד ופשוט.


האם שווה לי להמשיך את הקשר הזה איתו? למרות שזה כבר מזמן שאני נפגע הרבה יותר מאשר שמח בגללו? פשוט אין לי את הכוחות הנפשיים לעזוב את מי שתמיד היה שם בשבילי, עמוד התווך שלי בכל פעם שהיה לי קשה בשנה האחרונה...


וגם,האם שווה לי להגיד לו איך אני מרגיש כלפיו? למרות שאני יודע שזה לא יוביל לשום עניין נוסף שלו?

אשמח לדעת את דעת הקהל. ללא קשר אליו, האם נראה לכם שיכולה להיות מערכת יחסים בריאה בהפרש גילאים שכזה? ואם לא, על סמך מה אתם קובעים זאת? מה הנימוק מאחורי זה?