נפרדתי ממנה ואני לא מפסיק לחשוב שעשיתי טעות

אהלן לכל המייעצים,
אשתדל לכתוב תמציתי.
אני בן 26, סטודנט עד כאן הכל טוב ויפה.
לפני כשלושה שבועות סיימתי קשר יחסית קצר, אך אינטנסיבי עם בחורה מקסימה מהלימודים. היה לי כיף איתה, היא חכמה, יפהפייה, ובאמת מתוקה אמיתית. אבל משום מה, אחרי פרק זמן של חודשיים [אנחנו מכירים מעל חצי שנה], פשוט לא הרגשתי שזה זה. שום פקטור משיכה לא ירד, פשוט אף פעם לא היו לי פרפרים בבטן ממנה [מכירים את ההתרגשות בקשר ראשוני? זה לא היה קיים, אבל החלטתי להתעלם מזה כי אולי יתפתח בהמשך..] ולמען האמת יכול להיות שזה גם קשור, היא הראתה סימני התפתחות של רגשות מאוד מהר. כאילו "היא שלי" כבר בכיס, ומשום מה, ירדה לי המשיכה כלפיה, אז החלטתי באמת לסיים את הקשר, כדי לא לבזבז לה את הזמן כי זה לא הוגן כלפיה.
עשיתי את זה בצורה הכי בוגרת שניתן, בשיחה נעימה וידידותי. סיימנו בטוב.
המשכנו קצת לדבר - בכל זאת, לומדים יחד ויש לנו הרבה מן המשותף. אני הייתי מאוד טכני והיא ניסתה ליזום שניפגש. בשלב הזה הרגשתי כלפיה מעין דחייה... לא רציתי לדבר או לשמוע ממנה בעקבות מה שפירטתי למעלה. אמרתי לה שזה לא רעיון טוב, ונכנסו לנתק של שלושה שבועות. בהתחלה היה לי בסדר, לא ההרגשה הקשה שמלווה פרידות, רגיל עם קצת באסה וגעגוע. בשבוע האחרון, אני מרגיש שטעיתי לגביה. שאולי לא הערכתי אותה, תחושה קצת מבלבלת, שסתם אולי חיפשתי הרפתקאות, וזאת על אף שהיא העניקה לי את כל אהבתה ומרצה. [שוב, יכול להיות דווקא בגלל שהיא לא מושגת - זה מה שהפעיל את הטריגר הזה...] דיברתי איתה לאחר הנתק בימים האחרונים על הלימודים, ההודעות בינינו קולחות [לא שיחות טלפון בשלב זה] והיא גם יזמה כמה התכתבויות. אין עוינות, אבל יש חשדנות. אני חושב שהיא מרגישה כמוני, שאולי יש מקום לנסות שוב. אבל אני לא רוצה לפגוע בה, אבל גם ​קצת מתחרט. מצד אחד, לא הרגיש לי שזה זה עד הסוף, מצד שני על הנייר אנחנו באמת מצויינים יחד. אני לא מצליח להבין את זה, זה בחיים לא קרה לי עם בחורה ועוד אחת שבאמת העניקה לי את כולה.

מייעצים יקרים אשמח אם תענו למגוון השאלות - אתם חושבים שצדקתי מלכתחילה ויש לסיים זאת ולהישאר חברים ללימודים וזהו, או שמא שווה לנסות פעם נוספת, שאולי הרגש אצלי התפתח דווקא במהלך כך שנפרדנו כי לא נתתי מספיק זמן לקשר? האם תחושת הפרפרים בבטן היא הכרחית ובלעדיה לא ניתן לקיים קשר?
אני מסתכל על עצמי ביקורתית, האם היא פשוט אדם שאכפת לי ממנו ואוהב את קרבתו יותר מאשר בת זוג? [כיוון שאני נהנה לדבר איתה].
שוב, היא חשובה לי והדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע. אשמח לעצותיכם.