זה קרה לי תמיד בקשרים.
אני נשאב מאד לקשר ומאבד חברים ולא מצליח לתחזק קשרים איתם.
אני מודע לזה, אני מנסה להמנע מזה, אבל אני פשוט כל הזמן מגיע למצב שאני רוצה להיות כמה שיותר עם הבת זוג, גם אחרי שנה ביחד אני רוצה להיות איתה כמה שיותר וכמובן זה בא על חשבון חברים בסוף.
אז יוצא שאני שומר על קשר רק עם מספר מצומצם של חברים קרובים לעומת פעם שהייתי בקשר עם הרבה יותר ונפגש עם יותר.
אני משתדל להקדיש יום בשבוע או שבועיים לשבת עם חברים מסוימים ועם חברים מסוימים אני פשוט מדבר אבל כבר הרבה פחות נפגש.
עם חברים שלא הייתי מדבר ביום יום בכלל נותק הקשר.
אני פשוט בתחושה שאני יודע שהיא לא טובה של אני לא צריך אף אחד חוץ מהבת זוג ואני לא יוצא ממנה ולאט לאט מאבד חברים ובעיקר כשאני רואה שהזוגיות רצינית והולכת לכיוון חתונה אני בכלל נתקע במחשבה הזאת ופחות בא לי להיות עם חברים.
לפעמים אני מרגיש מבואס שאני מאבד ככה חברים, וזה מה שגורם לי לכתוב פה בעיקר.
אבל אני פשוט מרגיש טוב בזוגיות ומרגיש שלם עם הבת זוג ואנחנו פשוט רוצים להיות תמיד ביחד כמה שיותר וכאילו אף פעם לא יספיק לנו להיות אחת עם השנייה. תחושה שיש לי אותה בעיקר, והייתה לי אותה עם כל בת זוג בעבר.
אני מרגיש שאני פועל לא נכון אבל לא מצליח לצאת, לא יודע מה הפתרון.
אני שמח לחלוק ואשמח לשמוע חוות דעת ועצות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות