שלום, עוד כמה חודשים אני בת 15 ואני מרגישה שיש לי מצבי רוח משתנים מהר מדיי ושקשה לי להישאר חיובית.
ככה...
כשאני עם חברים וכיף לי או כשאני עם המשפחה וכיף לי או אפילו לבד ואני מרגישה סיפוק ונוחות ושלווה אז הכל בסדר ואני חיובית
אבל שזמן שלא ( שזה רוב- חצי מהזמן) אני פשוט מסתתרת בתוכי... חושבת על הפגמים החיצוניים שלי, על כמה שהתקופה הזאת תקועה בשבילי, על התכונות אופי השליליות שלי, הבנתי שאני פשוט מנתחת את עצמי ושופטת וקשה עם עצמי יותר מדיי אבל אני נסחפת ולא יודעת איך לעצור.. למשל עכשיו, כשחזרנו לבית ספר עם כל האנשים אז הרבה יותר קשה לי להיות שמחה כי אני אובססיבית לגבי המראה הבגדים השיער... שמתי לב שכשאני **מרגישה יפה וקולית כזאת אני אוטומטית יותר אופטימית ורגועה ושמחה. וזה רע לי. המרדף הזה אחרי השלמות למרות שאני יודעת שאין דבר כזה 'שלמות' זה הכל יחסי וגם אני אף פעם לא אשפוט בן אדם אם השיער שלו לא מסודר יפה או שהבגדים שלו לא יפים, אני אתייחס לאופי ולגישה שהוא משדר, ובגלל מה שאני מרגישה הגישה שלי זוועתית, אני גם קצת מרגישה שזה משפיע על חברים שלי, שאני כזאת כבדה ולא זורמת ורק רוצה כבר לעבור ליום הבא ואז הבא ואז הבא ואין פואנטה. לפעמים שאני יוצאת לעשות פק"ל ולהסתובב קצת עם עצמי כי אני באנרגיה טובה, אני מרגישה שהכל בדיוק איך שזה צריך להיות אבל אחרי יום או אפילו באותו הערב ההרגשה חולפת והכי מפחיד זה שאני לא יודעת מתי אני ארגיש ככה שוב.
אני צריכה עצות. טיפים. השראה. פ ו ר פ ו ר צ י ה. כי אני מרגישה שאני שואבת את עצמי למקום שאני כל כך כל כך לא רוצה להגיע והכי גרוע שאני פוגעת בעצמי ואני מנסה לזייף שמחה כי אולי זה ייקלט אצלי.. אבל זה רק נהיה יותר גרוע
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות