לא פעם אני מתחבט בשאלה למה בכלל להמשיך לחיות?!
החרדים אומרים שאנחנו חיים כאן כדי לקיים מצוות ולהכין עצמנו לעולם הבא. אבל אני לא חרדי, רק דתי לייט. וחיי לא סובבים סביב המצוות.
החילונים אומרים שחיים כדי להנות. אבל האופי שלי הוא לא נהנתן במובן הרגיל. לא טס לחו''ל וכד'. פשוט לא נהנה מזה.
אם פעם נהגתי לומר שאני נהנה מלהיות עם הילדים, הרי שעכשיו הם כבר גדולים וכל אחד בעיקר עם עצמו. פעם נהניתי מאוכל טוב, היום רק מחשב קלוריות או רגישויות ומתבאס.
פעם נהניתי מסקס. היום הסקס עם אישתי משעמם ולא מספק, ואני ממש מתאמץ לגמור. ולא, אין לי עניין לבגוד, והיא לא רוצה לגוון. גם התקשורת איתה לא משהו...אפשר לדבר על הכל אבל אין משמעות למילים שלה.
אין לי הנאות, אין תחביבים שבאמת גורמים הנאה אלא בעיקר מעבירים את הזמן בלי להשתעמם.
אם אני נהנה במשך חצי שעה בחודש, סובל שבוע, ונייטרלי בשאר הזמן, למה להמשיך?
אני חי רק מכוח האנרציה, ובגלל שלא רוצה להכאיב לאחרים בלכתי...
גם אתם חשים ככה?
מה מניע אתכם?
איך מתמודדים עם תחושות כאלה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025