אולי אתאבד, אני הולך ברחוב מתאפק לא לבכות

אני בן 23 מחו"ל 

אני כותב מתוך צער, יגון, מרירות, סדק פנימי שאני לא יודע כמה זמן ייקח לו להתאחות

צלקת רצינית.


התארסתי הייתי בטוח שזהו מצאתי את שלימותי, היה אירוסין המשפחות הכירו אחד את השני, הכל הלך מהר וחלק.

לא בחרתי בה בשביל כסף, לא בשביל דירה, מבלי לצפות למה אני ייקבל, מבלי לחכות שיעשו לי שום דבר. הורים גרושים האבא גר בחו"ל, אימא נכה, ויתרתי על הכל כי היו לה מידות טובות.

ראיתי את אותה בחורה אישתי זאת שתחייה לצידי, אימא לילדים שלי. 

כל אחד הלך לדרכו, כל אחד חזר לביתו במטרה לקבוע חתונה במקום ובזמן שמתאים לכולם.

הייתה תקופה קשה כמעט 8 חודשיים שלא ראיתי אותה, עקב המצב של הקורונה, לא נגעתי בה פעם אחת, דאגתי לה אהבתי אותה כיבדתי אותה עשיתי לה קניתי לה, הקדשתי את כל הזמן לדבר איתה ורק לתת כי לקבל 

לא קיבלתי שום דבר בחזרה, אבל חונכתי תמיד לתת ולא לקבל.

ההורים שלי מיסכנים באמת נתנו לה הכל קנו לה עשו לה ממש כמו בת, ממש כמו הבת שלהם, מה הם לא עשו, שלחו ועזרו בנפש ובממון כל מה שיכלו, כדי לשמח את כלתם.

הגיע מועד החתונה היה אולם כמעט סגור אבא שלי היה מוכן לקחת את הכל על עצמו.

פתאום האבא שלה מעמיד אותי במבחנים שאני לא ראוי לבת שלו.

נסעתי וסיכנתי לארצו 6 שעות, הלכתי מלובש מכובד עם חליפה לכבד את ארוסתי שלא יהיה לה מצפון שחס ושלום אני לא מכבד את אבא שלה. קניתי לו מתנה לא הלכתי ריקם, למרות שביזו אותי אמרו שבלי פגישה לא יהיה חתונה, שצריך לבדוק אותי.

אני שימחתי את הבת שלהם היא הייתה שמחה ומחוייכת, ממש כפויי טובה, אבל סתמתי את הפה, הורדתי ראש. ככה ההורים שלי גידלו אותי וחינכו אותי.

הייתי שם 5 שעות בסה"כ, שעות שבהם אני לא מרגיש חום כל כך, שעות שכנראה היו נראים אחרת אם הבת שלהם לא הייתה מכינה אותם מראש שלא לרדת עליי.
הוא התחיל להגיד לי איך אני אמור לשכב עם הבת שלו בעדינות אולי בלילה הראשון לוותר, בקיצור לא נעים, אבל הורדתי את הראש אמרתי כן אבא וסיימנו.

הכל עבר בשלום, אבל זה הייה אנוכי לתת לי להתסתכן בגבולות של מדינות ליסוע 400 ק"מ 12 שעות בסה"כ, ולחגוג את הפסח האחרון אולי בחיי בבידוד.

פסח עבר מועד חתונה נקבע הם משכו לצד שלהם, הניחו מלכודת לאבא שלי בחוזה של האולם לעשות כסף על הגב שלו, אבא שלי הפעם לא ויתר,

הוא אמר להם שהוא יקח דברים אחרים על עצמו בעלות שווה, הם לא קיבלו,

הוא אמר להם שהוא לוקח מקום אחר שהכיס שלו מאפשר ושמה הוא יעשה והכל הוא ישלם, הם אמרו שהם לא מוכרים את הבת שלהם.

עובר יום ואני פתאום האשם הגדול בהכל לשון הרע זה מה שהכניסו בבת שלהם העיקר לשבור לי את הלב, 

הם אמרו לאבא שלי שאני לא ראוי לבת שלהם, הם שוברים לי את הלב,

אבל ברוך השם לא חסר לי יופי לא גובה לא לבוש ברוך השם

זו לא הנקודה, הנקודה שאני קרוע, כי למרות הכל הבת שלהם בחרה בם ותבחור גם בם
הסברתי לה שעם ככה אבא שלך את עושה מה שהוא אומר ולא מגינה עלי ואני תמיד האשם ככה זה גם יהיה אחרי החתונה תמיד יצוצו דברים, אדם כמוני לא שאני מתגאה ממשפחה כמוני וכמה שעשינו וכבדנו עדיין זה לא נחשב לשום דבר, זה לא מוערך, כפיות גדולה כזו עד כדי כך.

כבוד כזה יש להם שמוציא את האדם מן העולם.

אני הולך ברחוב מתאפק לא לבכות יש לי אחים קטנים אני לא רוצה שיראו אותי שבור, אבל אני אדם חזק בחיים שלי לא בכיתי, למצב הזה הביאו אותי, והם אומרים שאני לא נורמלי הם עדיני נפש ואני לא, להם יש דרך ארץ ולי אין, המשפחה שלהם מיוחדת והמשפחה שלי מהרחוב, וברוך השם זה לא נכון ולי הכי חשוב שבורא עולם יודע את זה.

לא יודע היום אבא שלי אומר אולי נוריד את הראש, אני לא יודע עברתי על כל מיני דברים שהיא כתבה לי והרצתי הרבה בראש ואני פשוט לא מרגיש שהבחורה תהיה שם בשבילי, היא רק הבטיחה.
יש לי הרגשה שהיא הייתה דו פרצופית
לבנתיים הכל תקוע
אני לא יודע מה לעשות????