הי חברים,
בן 44 גרוש עם ילדים, (אלו נישואים שניים שלי)
לאחר מספר שנים של נישואים שהיו עם לא מעט קשיים התגרשנו לפני מספר חודשים.
הקשיים היו עקב חילוקי דעות מסוימים בדרך חינוך הילדים ונושאים יחסית רגילים.
היינו המון זמן בטיפול אבל הכעסים רק החמירו
למרות הכל התשוקה הכימיה והסקס תמיד היו שם ותמיד היו חזקים וטובים.כמו גם אהבה,
גרושתי החליטה לאחר הרבה זמן שהיא לא מאושרת למרות הכל ורצתה להתגרש, הצעתי כל מיני פתרונות ביניים כמו הפסקה אבל היא החליטה ולא פנתה לאחור.
עברו מספר חודשים וניסתי בהתחלה להגיד לה לחזור אבל היא לא שם.
אני שבור רוב הזמן, פשוט עדיין אוהב אותה וכבר 7 חודשים לא ממש משתחרר מזה.
רק אציין כי התגרשנו בטוב ובלי מחלקות בכלל
כרגע יש שיח פורמלי סביב הילדים פשוט הכאב לא מאפשר מעבר לזה (עושה לי בחילה להיות ידיד שלה)
אני מאחל שנחזור אבל מבין שעשיתי די והותר וזה לא הועיל.
אני מחזק את עצמי ביתר האספקטים , חדר כושר, חברים, תחביבים אבל בסוף הערב מתגעגע וכואב את החוסר.
לאחרונה חשבתי שפשוט כדאי אולי לקפוץ למים, לנסות לצאת או אולי סטוץ עם מישהי אחרת.
אבל אני לא מסוגל
כל פעם שאני מתחיל לחשוב על זה אני חוזר לחשוב עליה
הכימיה והתשוקה בנינו היתה 100 מתוך 100 לפי הרגשתי וככה שאני לא מוכן ללכת עם מישהי אחרת, אני ישר חושב עליה..
כאילו אני לא אשיג רמת כימיה כזאת.
היא מן הסתם לא הראשונה שלי, והיו לי מערכות יחסים אחרים
זאת ממש טראומה, ברמה שאני לא יכול להתסכל על אף אחת אחרת, זה לא שגרושתי האישה היפה בתבל אבל ככה אני רואה אותה.
אני כואב כל יום כל היום, מקום של חזרה בשלב זה לפחות לא רלוונטי.
פרקתי את הלב, תודה רבה לכל מי שקרא
אשמח לעידוד ובעיקר לעצות איך להשתחרר.
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות