היי לכולם אפתח ואומר שבזכות עצתכם בשאלה אחרת ששאלתי כאן באתר סיימתי רומן עם גבר נשוי וחתכתי את זה. ניהלנו רומן במשך חצי שנה ולפני מס ימים חתכתי ממנו ואמרתי לו שזה לא מתאים ושנפריד כוחות.
הוא נורא קיבל את זה בהבנה וחייך אלי ואמר שהכל בסדר ושהוא מקווה שאני לא ״אברח״ ושזה בסדר לאחל אחד לשני בוקר טוב ולהתראות בתחילת ובסוף כל יום עבודה. הוא ממש דחף לזה שנשמור על קשר לפחות מינימלי כבני אדם כדי שלא יהיה מביך ויצאתי מהשיחה איתו בהרגשה שוואלה זה מאחורינו ולפחות זה לא נגמר מכוער. אבל מאז הבן אדם מתעלם ממני. התעלמות מאוד בוטה. הבדל של שמים וארץ בין מה שהוא אמר לי לבין מה שקורה בפועל. גם בתקופה של העלק ״זוגיות״ שלנו שהוא היה כועס עליי על משהו תמיד אני זו שהיתי צריכה ללכת אליו להושיב אותו לשיחה לחקור מה עשיתי לא בסדר ולשכנע אותו במשך חצי שעה להבין מה קרה עד שהיה מועיל בטובו לספר לי איזה מעשה שלי הכעיס אותו (שב99.99 אחוז זה היה משהו מטומטם ושולי) תמיד אני זו שהייתי צריכה לבקש סליחה ולדאוג שזה לא יחזור שוב כדי שלא ייעלם לי ולא יכעס. נמאס לי לרדוף אחריו ולא בא לי לשאול אותו שוב מה קרה ולמה כל ההבטחות שלו והדיבורים על בואי נשמור על קשר .
אני בטוחה ויודעת שהוא יוצר לעצמו תסריט בראש שאני אשמה ועכשיו הוא ״מעניש״ אותי עד שאבוא אליו שוב לבקש סליחה על משהו שלא עשיתי.
אני נוטה לחשוב שכל ההתנהגות הזו באה ממקום שלקחתי לו את המאהבת מהצד, שכבר אין לו זרועות של מישהי אחרת להתנחם ולהיות בהם ועכשיו הוא נותר להתמודד לבד עם כל הבעיות שלו. אבל למה אני אשמה?? למה אני שהחלטתי להפסיק את המעשה הפסול והאסור הזה שעשיתי צריכה ״לקבל בראש״?
כמובן שלא סיפרתי לאף אחד על זה וגם לא הוא אז זה לא שהלכתי וסיפרתי ועכשיו הוא כועס.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות