כבר חודשים ארוכים שאני שומרת בפנים,
עמוק בפנים
אם היו יודעים, היו מרחמים,
אני שותקת כי אין לי קול לצעוק, אין למי.
אני מתביישת, מתביישת בעצמי שהגעתי למצב כזה שכל דבר חיובי - גם אם הוא חיובי
אני תמיד רואה את הסוף שלו ואת החזרה שלי לעצבות.
אז אני שומרת חזק בפנים
וזה עושה אותי חולה, חסרת אנרגיות,
מעמידה פנים שהכל טוב וכששואלים מה קורה לי אז הכי קל לומר שאני פשוט עייפה, היה קשוח בעבודה או משהו בסגנון, כשההרגשה האמיתית היא חוסר אונים מוחלט.
אם תסתכלו מבחוץ הכל מושלם, אני יפה מאוד, יש לי חבר מדהים ומשפחה טובה
ואני עדיין בלי ידיים ובלי רגליים, לבד
מרגישה צורך להיתמך
ואז יש אבל גם אין,
בעיקר אין וזה כואב
אני מתביישת
הייתה לי ילדות קשוחה והייתי בטוחה שיום אחד אהיה מאושרת, שאמצא את המקום שלי
וזה קרה
ואז הכל נגמר, שוב
למה הכל מחזורי?
אני קצת כועסת, נראה לי שמותר לי לכעוס
בצדק, נראה לי שכל אחד היה כועס
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025