איך אני מוצאת לאחותי בן זוג? אני דואגת

אני אחות דואגת. תמיד דאגתי לאלו שנמצאים לי בלב. הם לא הרבה אבל תופסים הרבה מקום ואני טוטאלית. אני יודעת טוב מאוד לזהות את מי שמולי, ועם כל זה לא משוחדת כלפי אחותי, היא מושלמת !
יש בה יופי של מי שאוהב את סוג היופי הזה, אוהבת, בחורה טוטאלית, לב נקי, מוכנה תמיד לעזור לא משנה מתי... מלומדת, כישרונית, עצמאית ומרוויחה יפה. רק מה, אין לה בן זוג. אין בה אהבה בלב. רוצה ולא רוצה להכיר בחור, עקשנית למות, מתבאסת ושלילית עוד לפני שהיא יוצאת לדייט (ועד שהיא יוצאת לדייט), קוברת את עצמה בעבודה, בשיחות של זקנים עם אימא שלי והחברות שלה, בבעיות של אנשים אחרים, בלהיות בייביסיטר של כל העולם, העיקר לא לקדם את עצמה. כבר לא מטפחת את עצמה כמו שלימדתי אותה להיות, חשבתי אולי משבר? אבל משבר מתמשך עד היום? לצאת עם מישהו בקושי כמה חודשים? הוא ישר "לא מתאים", "לא מרגיש לי", ועוד הרבה תירוצים.
בחורה מקסימה, רק שאני לא מבינה אותה. קשה לי.
אני דואגת לה שלא תמצא בן זוג, אני רואה את הרווקות המתבגרות שקשה להן למצוא בן זוג והן בנוסף עם רשימת דרישות מכאן ועד טימבקטו. רוצות נסיך.
אני מנסה להסביר לאחותי שאין מושלם והיא תמצא את עצמה לבד כעובדה, אבל זה לא עוזר והזמן עובר ורץ לו והיא לבד. אני ממש מפחדת שהיא תישאר לבד. הבדידות מבחינתי הורגת.
ואני דואגת... מחפשת לה בחורים דרך חברים שאני מכירה ממש טוב - והיא לא רוצה. אני מנסה לקבל המלצות מכל מיני חברות שלי, אני מחפשת את השם של הבחור בפייסבוק, מוצאת אותו ואומרת: "יואוו, מה חסר בבחור הזה שהיא לא רוצה לעזאזל???",
מנסים לתת לי שם אחר, אני רואה גם אותו בפייסבוק מבינה שהוא בחור עם תחביבים, אוהב חיות, איש של חבר'ה, בחור יציב, בן אדם.. אני שולחת לה קישור "בואי", תראי, תני צ'אנס, נשמע אחלה בחור" . לא, היא לא רוצה ומבחינתה אני זקנה ולא מבינה. חשבתי אולי מאוהבת אבל לא נראה לי.
כבר לא יודעת מה לעשות, אי אפשר לשכנע אותה שהזמן הוא הגנב הכי טריקי שיש, הזמן עובר ולא מרגישים. שלא נדבר על השעון הביולוגי שהוא ממש לא כמו אצל גברים. אני מרגישה שהאחריות לנער אותה היא עלי, אמא שלי לא מנהלת איתה שיחות כאלה, היא מרוכזת בעצמה עד לרמות בלתי מוסברות, כך שלקחתי גם את תפקיד האחות, החברה והאמא ו..אני לא מצליחה במשימה. דואגת, כל הזמן!
מה אני יכולה עוד לעשות? לראות אותה מתבגרת עד זיקנה לבד?