משפחה מהי? מתי אפסיק להרגיש לבד?

היי לכם
לאחרונה אני נמצאת בצומת בחיים שלי, שבה הרבה דברים משתנים ואני צריכה לקבל הרבה החלטות בחיים שלי. לאחרונה התחלתי לשים לב לדברים ולהסתכל עליהם מנקודת מבט קצת אחרת, זאת חלק מ״כאפת גיל 18״ אני חושבת. המערכות יחסים המשפחתיות בחיים שלי אף פעם לא היו ״תקינות״, ובמשך השנים תמיד היו טאקלים שהובילו לכדור שלג מתמשך. כיום, אני ואמא שלי בקשר בסדר אבל הוא לא טוב, הדוק ועמוק. אנחנו פרטנריות בבית, היא לא מתעמקת בחיי יותר מדי ואני התרגלתי לא לעשות את אותו הדבר חזרה. החיים שלה לא מגוונים מדי, הוא חוזרת כל יום הביתה מהעבודה, לשבת על הספה מול הטלוויזיה וללכת לישון. היא אדם די חרדתי, פסיבי, לא יציב כל כך וביקורתי ומרחיק, יחד עם כל האינטליגנציה הרגשית שלה שלאור נסיבות החיים שלה הביאו אותה למקום לא כל כך מוצלח. הקשר שלה ושל אחי הגדול הדוק מאוד, מדי, וזו אחת מן הסיבות שהוא לא הצליח למצוא זוגיות עד כה וגם לא יצליח. מאז ומתמיד הוא היה מסונכרן איתה, ומאז ומתמיד אני ניסיתי למצוא את מקומי ואת השייכות שלי. עד כה התקרבתי למטרה הזאת, אבל לא באמת מצאתי אותה. כנראה שבבית לא אמצא אותה, חברים מהבית ספר הם אחלה אבל לאחרונה החלתח לסנן את מי שאני יודעת שלא יישאר או לא באמת שווה את זה, ולנתק אנשים שמרוכזים בעצמם. אחרי כל החפירה הזאת, אני חושבת שהכוונה שלי היא בעצם החשש של ההשפעות המשפחתיות - שבעצם אין ערך של משפחה בחיים שלי וזה משהו שמקשה עליי מאוד. אני ידעת שאמא שלי ואחי לא יסכימו עם זאת, אבל זה לא חדש בהתחשב בעבודה שאנחנו לא מסכימים על הרבה דברים ובעצם אני לא כל כך מרגישה מחוברת לאף אחד בחיים שלי. לא לאמא, לא לאחי, ואבי לא כל כך בתמונה מבחינה הזאת. אבל כעת אני לפני דברים חדשים בחיים שלי, כמו צבא, ומקווה למצוא מקום של שייכות ומשפחתיות, אבל מפחדת שאני לא יודעת איך לעשות את זה. מפחדת להרוס, מפחדת לברוח, מפחדת לא לדעת איך לבנות, מפחדת לא להיות סבלנית ומפחדת להמשיך בהרגשת הלבד הבלתי פוסקת
זאת. מפחדת להיות פסיבית כמוה, מפחדת מהריחוק שנמצא בבית שמשפיע על היחסים שלי בחוץ, מפחדת להרגיש שרלו הדברים הנכונים לעשות.הזדהות, עצות, טיפים או סתם נקודת מבט מאדם אחר?