מרגישה נכשלת בהרבה תחומים ושכלום לא מצליח לי

אני לא יודעת מאיפה להתחיל אבל אני מתחילה להרגיש שהכול פשוט נופל לי מהיד ולא מצליח, תקופת שפל כזו. אני חיילת ביחידה מובחרת בצבא עם תפקיד טוב, עוד מעט משתחררת. אני פשוט לא מצליחה בכלוםבכול מתפרק לי.
עבודה – אני לא מצליחה למצוא עבודה בתחום שאני רוצה לעסוק בו. בשביל התחום הזה דרוש הרבה תרגול מהבית (והרבה עבודה אף פעם לא הפריעה לי ולא עמד מכשול בפניי, כשנכנסתי לתחום לא היה לי ניסיון והייתי יושבת על 2-3 בלילה ללמוד, כשיום אחריי יש לי צבא, והתפקיד שלי הוא גם צוותי וגם ניהול ויש לי צוות לנהל, למרות הכול הצלחתי לשב בין שניהם). פשוט אבדה לי המוטיבציה לתרגל ולעסוק בחיפוש העבודה, למרות שזה אחד מהתחומים שאני הכי אוהבת ומתעניינת בהם ורוצה לעבוד בו. כל החיים שלי חלמתי שיבואו יום ואוכל לעסוק בזה, בתיכון זה היה נראה משהו שרק גאוני מחשבים יעסקו בו. ואז גיליתי שגם אני מישהי בלי תואר, עם תעודת בגרות של 50 יחידות(10 מחשבים) ורקע צבאי יכולה לעסוק בו, אבל אבדה לי המוטיבציה. הייתי בכמה ראיונות עבודה למשרות שממש מתאימות למה שאני מחפשת, בחלקן לא התקבלתי ובחלקן לא החזירו לי תשובה וכנראה שגם שגם שם לא התקבלתי. ומאז פשוט נמאס לי כבר לשלוח כל יום לכל משרה רלוונטית קורות חיים, לענות על שאלות, להתראיין ולעשות פרסום לעצמי. באמת שאבדה לי המוטיבציה גם בחיפוש עבודה וזה השפיעה ישירות על תירגול ועל הרצון לכך,כי גם ככה אין לי מספיק ניסיון, לא יקבלו אותי.
ציור - יש לי תחביב או ליתר דיוק אחד התחומים שאני הכי אוהבת לעשות זו אהבת חיי זה לצייר, ומגיל קטן(יש חי ציורם מגן בגיל 3 ) צייריתי וזה הייתה הטרפיה ושחרור שלי,ומאז שאני בצבא אין לי זמן לצייר, אני פשוט לא מצליחה. התחלתי ציור לפני שנה ועד עכשיו לא סיימתי, ובכללי איבדתי את ההשראה(אני מציירת דייי טוב , בסגנון שזה נראה כמו תמונה, ציירתי כמעט כל חיי) זה מאוש קשה לי, זה לי נשפישת שאני אל מציירת, אבל איכשהו אבדה הרגשה של פעם כשציירתי ואני מתגעגעת אליה והיא חסרה לי ההרגשה הזו.
בן זוג - כל העניין של הזוגיות גם מחרפן אותי, היה לי מישהו שהתחיל איתי מפה לשם זה התגלגל לסוג של התחלת קשר, זה לא הסתדר, כל כמה זמן אני והוא ניסינו להחיות את זה בטורות וזה נעצר ונהרס כל פעם עוד לפני שנפגשנו בכלל(לא פגשתי את הבחור הזה כבר למעלה מחצי שנה, לפני כשבוע משהו כזה ראיתי אותו בצד השני של הרחוב ופשוט לא יכלתי, לא יכלתי להעבור את הכביש אחרת הוא היה רואה גם אותי וזה היה לי טו מאצ' לאותו רגע, כי גם יום לפני זה היה לו יום הולדת ואיחלתי לו מזל טוב(וכל מי שמכיר אותי אמר שזו טעות לעשות את זה)אבל לי זה הרגיש טוב ורשמתי לו מזל טוב בהודעה בפייסבוקף הוא כמובן הזמין אותי שאני אבוא לחגיגות שלו אבל לא רציתי וזה היה נראה לי הזוי, מה אני אעשה שם ויום אחריי זה ראיתי אותו, זה היה קצת שוק כי לא ציפית לראות אותו. מממנו לא היה לי אף אחד משמעותי(היה עוד 2 זה היה סתם, לא הייתי מעוניינת ויש אמרתי סורי אבל לא). כל התקופת יובש מחרפנת אותי, הרווקות משגעת אותי כזבר, נכון שהיו תקופות שכמעט לא יצאתי והיה לי עומס בחיים האזרחיים והצביאים אבל העומס נגמר במרץאפריל ומאז כלום. באמת שזה חסר לי וזה מרגיש לי גם נורא שטחי ודפוק שזה מפריעה לי, ואיכשהוא רק לי, החברות האחרות הרווקות פשוט סבבה.
זה פשוט מתסתכל אותי ששום דבר לא הולך לי, אני מתעצבנת על הכול והעניין הוא שזה מה שהכי מחרפן ומוציאי אותי מדעתי שהכי קשה לי עם הזוגיות(מכל שאר התחומים, כי איכשהו אני תמיד מצליחה באחרים ופה אני כישלון). זה ממש מחרפן אותי שאני לא מצליחה לשחררר מהבחור הזה מאז שראיתי אותו הוא לא יוצא לי מהראש. וגם כל העניין עם העבודה מתסכל אותי, אני בן אדם של לחץ ועומס לא מכירה מה זה חופש, והשחרור שלי מלחיץ אותי, אני רוצה להשתחרר וישר להתחיל לעבוד!!!!פשוט איבדתי את עצמי, הזמן טס ואני נתקעתי באותו סטאטוס, רווקה בלי קידום בעבודה. ותאמת שכמו שציינתי מקודם וזה אחד הדברים שהכי קשים לי שאני רווקה, ממש קשה לי עם הלבד הזה, אני באמת מרגישה כמו תפוח פשל בעץ שעדיין לא קטפו, ומלחיץ אותי שעוד שניה התחיל להרקיב ולהיות רקובה. וכן זה נשמע שאני רק בת 20 אבל גם לפני שנתיים הייתי רק בת 18 ושום דבר לא התקדם. נכון שהצלחתי מקצועית בצבא וגדלתי אבל בזוגיות רק כשלונות, כאילו שאלוהים לא רוצה לתת לי להצליח והכי קשה לי עם האמירה שאומרים לי חברים טובים שלי, את בחורה זהב, אדם טוב מי שיהיה איתך ייזכה!!! - זה מחרפן אותי שהם אומרים את זה. כי איך אם אני כזו אני עדיין נכשלת בזוגיות? 