היי לכולם, פעם ראשונה כאן :)
אז כמו שהכותרת אומרת ככה אני מרגיש..
תחילת הדרך, ילדותי, אימי הייתה נרקומנית שנפטרה בגיל 12 ואבי לא היה בתמונה מאז ומתמיד.
אף פעם לא היה לי קירבה פיזית או רגשית של דמות יציבה בחיים שלי, מה שפיתח אצלי חרדות נטישה שאיתם אני מתמודד עד שמגיע הסוף ופחד מחשיפה.
אין לי בעיה עם אהבה, מגע וחום.
נכוויתי מספר פעמים שגרמו לי לבנות סביבי חומות ומגדלים שאני לא מצליח להוריד אותם ממני.
היו לי שתי מערכות יחסים רציניות, אחת במשך 5 שנים כולל לגור ביחד, לחיות ביחד וכל המסביב.
השנייה הייתה במשך שנתיים ללא כל המסביב אבל חיבור נהדר.
בשתיהם עברתי כוויות רגשיות וניצול רגשי.
משחקי רגשות, אולטימטומים וניצול אהבתי וחום ליבי.
אני בחור רגיש שאוהב את העולם, אוהב את האנשים ועוזר לכל מי שאני רואה שצריך את זה.
במערכת יחסים זה לא בא לטובתי עד עכשיו.
אני מרגיש שניצלו את ליבי, ששמתי אותו על השולחן ודקרו אותו.
כיום אני מאוד מפחד לתת עוד הזדמנות למערכת יחסים, מפחיד אותי פחד מוות ששוב פעם אשים את עצמי על שולחן ללא הגנה ואהיה חשוף.
גרם לי לתהות, אולי אני לא צריך לאהוב מכל הלב את מי שנמצאת מולי אבל, אני יודע שזה לא נכון או אמיתי.
כיום ה"מבצר" שבניתי מסביבי נבנה ללא כניסה או יציאה, אני לא יכול להוריד מעצמי את המגננות כבר וזה ממלא אותי צער כי אני לא יכול לבטא את אהבתי לאישה שאני אוהב.
מה אני יכול לעשות כדי להתקדם, לקבל את עצמי ולא לבקר את עצמי?
איך אני יכול לקחת דברים לאט במקום לקפוץ לאמצע, לחפש זוגיות בהתחלה מהפחד להקשר לאדם?
אולי באמת עשיתי משהו לא בסדר בזה ששמתי את כל כולי בתוך הקשר שאהבתי בו מי שנמצאת לידי והייתי צריך לקחת את זה לאט יותר?
תודה לכל העוזרים שיש כאן, לא מובן מאליו שיש אנשים שעוזרים ללא תגמול לאחרים.
הוספתי שיר להנאתכם שמתאר את הרגשותיי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות